החברה טענה כי פעלה במלוא המרץ כדי להשיג הלוואה ללקוחה - חברה להשקעות, וזו הערימה עליה. בית המשפט אמנם דחה את התביעה לשכר טרחה של 70 אלף שקל אך לא חסך ביקורת מהלקוחה שפעלה בחוסר תום לב, ונעזרה בשירותי הייעוץ כדי להשיג הלוואה מאחורי גבה של התובעת.
חברת ההשקעות והיזמות "שלרת" לקחה בעבר הלוואת משכנתא בסך 5.8 מיליון שקל מהבנק הבינלאומי. בשלב מסוים היא רצתה להגדיל את ההלוואה לשבעה מיליון שקל בתנאים משופרים, והתקשרה עם חברת ייעוץ המשכנתאות "מתן".
לייעוץ בניסוח חוזים מסחריים
פנה ל-עו"ד דיני חוזים
באוקטובר 2011 חתמו השתיים על הסכם ייעוץ שבו התחייבה חברת הייעוץ להשיג הלוואה משופרת מבלי לפנות לבנק הבינלאומי. הוסכם שאם תצליח במשימה היא תקבל שכר טרחה של 70 אלף שקל. מתן קיבלה מהחברה ייפוח כח לתקופה של שלושה שבועות, ופנתה בעניין למספר בנקים.
גם לאחר שתוקפו של ייפוי הכוח פג המשיכה מתן במאמצים להשגת הלוואה, ובינואר 2012 הודיעה שהשיגה אישור עקרוני להלוואה מבנק מרכנתיל. אלא שבשלב זה הודיע לה נציגה של חברת ההשקעות כי הוא מתכוון לפנות במקביל לבנק הבינלאומי, ולבסוף באמת ניתנה לה הלוואה חדשה בתנאים משופרים.
מתן סברה שלמרות זאת, היא הרוויחה ביושר את שכר הטרחה ודרשה את הכסף. לאחר ש"שלרת" סירבה לשלם, היא פנתה לבית משפט השלום בתל אביב שיצהיר על זכאותה לתשלום.
לטענתה, הבינלאומי אישר את ההלוואה המשופרת לנתבעת רק בעקבות העבודה והייעוץ שהעניקה לה – ובעקבות פנייה יזומה שלה לבנק הבינלאומי לגבי התנאים הטובים שהוצעו במרכנתיל. לדבריה, הנתבעת אמנם אסרה עליה לפנות לבינלאומי על מנת לקבל את ההלוואה בחוסר תום לב, ולמעשה ניצלה את ההשקעה והעבודה שלה כדי להשיג ממנו בסוף הלוואה משופרת. כך למעשה, הצליחה החברה להתחמק מתשלום שכר הטרחה.
הנתבעת טענה כי ייפוי הכח שניתן לתובעת פג לפני שהיא השיגה את האישור העקרוני ממרכנתיל, ויתרה מזו, היא הודיעה לה במפורש על סיום ההתקשרות כחודש לפני כן.
עוד ציינה כי כבר במעמד חתימת ההסכם היא הבהירה לתובעת כי בכוונתה לנהל במקביל משא ומתן עם הבנק הבינלאומי למיחזור ההלוואה, וכי כלל לא הוצג לה כל מסמך בכתב ממנו ניתן ללמוד על אישור ההלוואה במרכנתיל.
לשיטתה, התובעת היא זו שלא עמדה בתנאי ההסכם ומכאן שאין היא זכאית לשכר טרחה.
לא זכאית
סגן הנשיא, השופט אילן דפדי אמנם דחה את הטענה שהתובעת פעלה ללא ייפוי כוח, שכן הוכח בפניו שגם לאחר שתוקפו פג באופן רשמי שתי החברות המשיכו בהתקשרות כרגיל. עם זאת, התובעת לא עמדה בתנאי ההסכם בפועל, שכן היא לא הציגה הוכחות לכך שהשיגה אישור מבנק מרכנתיל, ותנאים נוספים בהסכם כמה לא התקיימו.
כמי שניסחה את ההסכם על התובעת היה לדעת, שבמקרה כזה היא לא זכאית לשכר טרחה. לו הייתה מנסחת בחוזה אמירה מפורשת לגבי זכאותה לשכר גם על עצם המאמצעים וההשקעה, גם אם לא הושגה ההלוואה בפועל, היו הדברים נראים אחרת.
השופט הוסיף וציין שלא הייתה כל מניעה שהנתבעת תפנה לבנק הבינלאומי בעצמה, אך קבע שהיא כן התנהלה בחוסר תום לב כשהמשיכה לשתף פעולה עם התובעת גם לאחר שההסכם תם מבחינתה, ובעצם ניסתה לקבל בעורמה שירותים מבלי לשלם.
לכן, דחה השופט את התביעה אך עקב התנהלות הנתבעת הוא לא פסק לזכותה הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד מיכל יזהר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד חניתה מיטלס
* עו"ד ינון פריד עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין