ישראלי ושוויצרית חיו בארץ עם בתם המשותפת. בתיק שעבר כמה גלגולים ובסופו של דבר הגיע לביהמ"ש העליון, נקבע כי האישה תוכל לעבור לשוויץ עם הבת. עם זאת, נקבעו הסדרי ראייה עם האב הישראלי ותנאים להבטיח את קיומם.
ישראלי התחתן עם שוויצרית בנישואים אזרחיים. לאישה הייתה ילדה בת חמש מקשר קודם. בשנת 2011 הם הביאו לעולם ילדה משותפת. למרבה הצער, כבר ב-2012 עלו הנישואים על שׂרטון והם התחילו להתדיין בבתי המשפט.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
בסוף אותה שנה הותרו נישואיהם. האישה, שנותרה בארץ ללא קרובי משפחה וללא עבודה, והיא אינה דוברת עברית, ביקשה להגר חזרה לשוויץ עם שתי הבנות. שם, לדבריה, תקבל סיוע מהרשויות, עבודה, ותמיכה ממשפחתה.
בימ"ש לענייני משפחה בפתח תקוה קבע כי נכון יהיה לאפשר לאם לשוב לשוויץ, תוך אימוץ הסדרי ראייה לאב, שיבוצעו בדרכים שונות – החל בתקשורת אלקטרונית וכלה בביקורים של הבת לישראל. לצורך הבטחת קיומם של ההסדרים, וכדי למנוע את הברחת הבת משוויץ, נקבע, בין היתר (ובנוסף להפקדת ערבון), כי האישה תוציא צו עיכוב יציאה משוויץ נגד הבת, עם סייג שלפיו היא יכולה לצאת רק לישראל. אלא שבשלב מאוחר יותר, האישה טענה כי לא ניתן להוציא צו כזה, משום שניתן לעבור משוויץ למדינות שכנות ללא צורך בביקורת גבולות ובדרכון.
מכאן התיק עבר כמה גלגולים: תחילה בערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד, לאחר מכן שוב בבימ"ש לענייני משפחה, ומשם שוב למחוזי.
לבסוף, ביהמ"ש המחוזי אישר שלושה תנאים שהציעה האם, על מנת להבטיח כי הילדה לא תצא את גבולות שוויץ: ראשית, שגרירות שוויץ תנפיק לבת דרכון התקף בשוויץ ובישראל בלבד. שנית, פרטי פסק הדין יועברו לרשות להגנת הילד בשוויץ, שתגדיר את הוצאת הבת מחוץ לגבולות המדינה, למעט לישראל, כעבירה על החוק השוויצרי. שלישית, לבת ימונה אפוטרופוס שיחזיק את דרכונה, וייתן אותו לבת רק לצורך ביקורים בישראל.
האב, שעמד על קיום התנאים המקוריים, הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון. האב הלין נגד תיקון התנאים בניגוד להסכמתו המקורית וכנגד.
עוד לשיטתו, אם האם רצתה לשנות את התנאים שנקבעו, היה עליה לפתוח הליך חדש.
האם טענה כי השינוי שהציעה והתקבל – הוא ראוי ונכון.
טובת הילדה
השופט ניל הנדל העיר כי ניתן להרהר בנוגע לבחירות של האישה מבחינת התנהלותה מול בתי המשפט במישור הדיוני, אולם זה לא העיקר.
לתפיסתו, אין להתמקד בסוגיות דיוניות, אלא יש לבחון האם ההחלטה לגופה משרתת את טובת הילדה. במובן זה, השופט אימץ דווקא את גישתו של האב, שלפיה יש לצפות על העניין כמכלול, ולא רק על תיקון התנאים בגלגול האחרון.
עם זאת, השופט השתכנע כי התנאים החדשים משרתים את טובת הבת, אף מנקודת המבט של ההגנה על זכויות אביה. שלושת התנאים שהציעה האם נועדו, בין היתר, לשמור על המשך הקשר בין הבת לאביה. בהתאם לכך, השופט הבהיר כי הוא מסכים לתוצאה שאליה הגיעו הערכאות הקודמות.
התנאים החדשים משתלבים עם הכרעת הערכאות בדבר כפיית זהותו של ההורה המשמורן והמעבר לשוויץ, והכל בפריזמה של טובת הבת, קבע השופט.
בסיכומו של דבר, השופט הנדל דחה את בקשת האב. לא ניתן צו להוצאות.
* עו"ד איילה תל-פז עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין