לאחר שניתן נגד הבעל צו כינוס בתיק פשיטת רגל, המנהל המיוחד – שרצה למכור את נכסיו כדי לשלם לנושים – הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים של החייב ואשתו. אשת החייב התנגדה, אך ביהמ"ש קיבל את התביעה.
בשנת 2007, במסגרת תיק פשיטת רגל, הוציא ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב צו כינוס נכסים נגד אדם המתגורר עם אשתו בבת ים. בהתאם לכך, מונה מנהל מיוחד לנכסי החייב והוסמך, בין השאר, לבדוק את תביעות החוב נגדו ולפעול לתפיסת נכסיו ומימושם.
לייעוץ בענייני פשיטת רגל:
פנה ל-עו"ד דיני פשיטות רגל
במסגרת ההליך, הגיש המנהל המיוחד לביהמ"ש המחוזי בקשה למתן הוראות לפירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת לחייב ולאשתו, על מנת שיוכל למכור את הדירה ולכסות חלק מהחובות.
בהערכת שמאי נקבע כי הדירה שווה כ-1.1. מיליון שקל. בהתאם לחלוקת הסמכויות בין בתי המשפט, המנהל המיוחד הגיש לבימ"ש השלום בפתח תקוה תביעה, בה ביקש להורות על פירוק השיתוף בדירה ומכירתה, ולמנות אותו כבעל תפקיד מטעם ביהמ"ש לצורך ביצוע הליכי המכירה. התביעה הוגשה נגד החייב ונגד אשתו – בעלת חצי מהדירה.
האישה התנגדה וטענה כי יש לדחות את התביעה, כיוון שלעמדתה, אין טעם במכירת הדירה. לשיטתה, אם כבר – יש למכור את הדירה כ"תפוסה" תמורת 550,000 שקל (חצי משווייה) – ולהעביר את התמורה אליה. לכן, ממילא המכירה לא תביא תועלת לנושים.
כאשר פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני-זוג מתבקש על ידי כונס הנכסים, הופך בן הזוג האחר ל"דייר מוגן" והדירה תימכר כ"תפוסה", כלומר על פי שווי נמוך בהרבה. למעשה, האישה ביקשה ליהנות מכל העולמות, כיוון שביקשה גם להישאר בדירה כפי שהדין מאפשר לה, ויחד עם זאת ליהנות מהפירות של מכירת הדירה כ"פנויה".
טענה זו הועלתה על ידי האישה כבר בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בביהמ"ש המחוזי, ונדחתה על ידו. המחוזי קבע כי האישה זכאית להמשיך לגור בדירה ולקבל מחצית מתמורת מכירת הדירה כתפוסה (ולא כפנויה), אך התובע רשאי לנקוט בהליכי פירוק השיתוף בדירה.
לעניין זה טענה האישה, כי ביהמ"ש המחוזי לא היה מוסמך להכריע בעניין זה.
כמו כן, היא טענה כי בעלה חייב לה 238,000 שקל, על חוב שרבץ על הדירה וכיסתה מכספה. לטענתה, אם בכל זאת יפורק השיתוף בדירה, יש להחזיר לה גם את הכסף הזה.
אינה רשאית
השופטת עדנה יוסף-קוזין קיבלה את תביעת המנהל המיוחד, וקבעה כי אם יש לאישה טענות כלפי החלטותיו של ביהמ"ש המחוזי, היא צריכה להעלות אותם במסגרת הליך ערעור מתאים, והיא אינה רשאית להעלות את טענותיה בחטף, בתביעה לפירוק שיתוף שהגיש המנהל המיוחד.
השופטת הסבירה כי גם הטענות הכספיות שיש לאישה נגד בעלה אינן שייכות למסגרת התביעה הנוכחית, שעוסקת אך ורק בסוגיית פירוק השיתוף בדירת המגורים, וגם כאן היה על האישה להגיש תביעה נפרדת, למשל כמו תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל, שתאפשר לשמור את זכויותיהם של הנושים האחרים.
באופן כללי, השופטת התרשמה שהאישה לא לגמרי אמינה, בשל חוסר עקביות וסתירות בעדותה.
לסיכום, התביעה התקבלה וביהמ"ש הורה על מינויו של התובע ככונס נכסים על הדירה ברחוב, ופירט את הפעולות שעליו לבצע לשם פירוק השיתוף ומכירת הדירה. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
* עו"ד גלית סלע הלפגוט עוסקת בדיני פשיטת רגל והוצאה לפועל.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין