בני הזוג נפרדו לפני כשנתיים אך עוד לא התגרשו בפועל. האישה תבעה מבעלה מזונות גבוהים ביותר בטענה שחיו חיי עושר ומותרות על חשבונו. האיש ניסה להראות שהיא מגזימה, אך תדפיסי החשבון המשותף הראו אחרת. לאחרונה, בית המשפט פסק לה כמעט כל מה שביקשה.
בעוד הליך הגירושים בין האישה לבעלה מתנהל בבית הדין הרבני, תבעה האישה מזונות של 31,915 שקל בחודש בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב.
בעיית מזונות?
עורך דין משפחה
בני הזוג לשעבר היו נשואים כשבע שנים, שבתומן (מרס 2014) עזב הבעל את הבית. כל אחד מהם הטיל את האשמה בסכסוך על הצד השני: הבעל טען שהאישה "העזיבה" אותו, ואילו האישה טענה כי הוא בגד בה עם חברתו לשעבר, שאף העביר לה בית ששווה 1.2 מיליון שקל במתנה.
האישה טענה כי היא זכאית למזונות בסכום שמשקף את רמת החיים הגבוהה שבעלה סיפק לה לאורך שנות הזוגיות.
הבעל טען כמובן שאשתו מגזימה. רמת החיים שהיא מנסה להציג מוגזמת ומנופחת, והכנסותיו הרבה פחות מרשימות מאלה שהציגה בבית המשפט. עוד לטענתו, בכלל לא מגיעים לאשתו מזונות משום שהיא זו שיזמה את הפרידה, ומעבר לכך "מעשה ידיה תחת מזונותיה" – כלומר, היא מרוויחה מספיק כדי לקיים את עצמה.
"עולה עמו ואינה יורדת"
השופט איריס ארבל-אסל הסבירה על חובת המזונות ההלכתית שחלה על הבעל היהודי. חובה הקובעת כי כל עוד בני הזוג נשואים (גם אם רשמית בלבד) הבעל חייב לזון את אשתו "לפי מעמדה ולפי כבודה, בהתאם לרמת החיים לה הורגלה". זכות זו פוקעת עם הגירושים או אם הוכח שהאישה "מורדת" (במקרים כמו בגידה או עזיבה ללא סיבה מוצדקת).
המקרה הזה סבוך משום שכל צד מטיל על כתף רעהו את האשמה בפרידה ואף אחד מהם לא הביא ראיות חותכות לגרסתו. הבעל לא הצליח להוכיח שהאישה 'גירשה' אותו ואילו האישה לא הצליחה להוכיח את הבגידה (על אף העברת הדירה התמוהה לאקסית).
בשל כך – מחמת הספק ומשום שהנתבע הוא זה שעזב את הבית – קבעה השופטת שהתובעת זכאית למזונות בסכום שצריך לתאום את רמת החיים שלה לפני הפרידה.
למראה תדפיסי החשבון המשותף של הצדדים התרשמה השופטת שהנתבע הפקיד בשנים האחרונות בין 32,000 שקל ל-53,000 שקל בחודש, וזהו אינו החשבון היחיד שלו. מכאן ברור, שהכנסות הנתבע אינן נמוכות כלל.
לאחר ניתוח מצב החשבון וההתנהלות הכלכלית בבית, הגיעה השופטת למסקנה כי בני הזוג הוציאו כ-45,000 שקל בממוצע בחודש. בניכוי ההוצאות שלא היו לצרכי התובעת, חישוב זה משאיר 27,938.5 שקל כולל הוצאות מגורים, אבל ממנו צריך לקזז גם את הכנסותיה.
לעניין זה השופטת הסבירה כי עליה לבדוק האם האישה צמצמה את הכנסותיה רק לצורך ההליכים המשפטיים. לאחר הבדיקה היא התרשמה כי התשובה שלילית והתובעת באמת לא מרוויחה הרבה, אם כי יש לה שתי דירות – וגם בנכסים אלה צריך להתחשב. בהתאם לכך, החליטה השופטת להפחית מהסכום שלעיל 3,000 שקל.
באשר לתקופת החיוב, השופטת נענתה לבקשת הנתבע וקבעה כי תוגבל לשנתיים. השופטת הסבירה שהיא רשאית לעשות זאת במקרים בהם ברור שהנישואים גוועו – כמו זה הנוכחי, מה גם ש"גדיעת תשלומי המזונות לא תותיר אותה (התובעת) רעבה ללחם" – שהרי יש לה נכסים משל עצמה.
לבסוף, הנתבע חויב לשלם לאשתו 25,049 שקל מדי חודש בשנתיים הקרובות, וכן הוצאות משפט של 50,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין אלון אלדר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.