למרות הסכם הממון, בחר הגבר להפקיד את כל הכנסותיו לחשבון המשותף, בטענה שאשתו הבטיחה להעביר לו מחצית מהבעלות בדירה שלה. לאחר שתקוותיו נגוזו, הוא תבע את קיום ההבטחה ונדחה: אין סיבה לפסוק בניגוד להסכם הממון.
בשנת 2005 חתמו בני הזוג על הסכם ממון שקבע הפרדת רכוש מוחלטת – הן לפני הנישואים והן לאחריהם. ההסכם אושר על ידי בית משפט וניתן לו תוקף של פסק דין.
לייעוץ בענייני משפחה:
פנו ל- עו"ד דיני משפחה
לאחר מכן השניים נישאו והגבר עבר לגור בדירה של אשתו הטרייה.
במהלך נישואיהם הביאו השניים ילד לעולם. למרות ההסכם, הצטרף הגבר לחשבון האישה – ששימש את המשפחה – והפקיד לשם את כל הכנסותיו.
בין השנים 2006-2008, קיבל הגבר פיצויים ותגמולים עקב שחרורו משירות צבאי, ובמקביל, מכר מגרש פרטי שהיה בבעלותו.
לדבריו, בשלב זה הבטיחה האישה להעביר על שמו מחצית מהזכויות בדירה אם יפקיד את הכספים, שהסתכמו בכ-600 אלף שקל, בחשבון המשותף. הגבר עשה כדבריה.
אלא שבשלב כלשהו היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, והגבר עזב את הדירה לפני שהספיק להירשם כבעליה. כמובן שבשלב הזה סירבה האישה לעמוד בהבטחה, שלטענתו, ניתנה לו.
בתביעה שהגיש לבית המשפט למשפחה בראשון לציון באמצעות עו"ד נורית פיש הוא ביקש להצהיר עליו כבעלים החוקיים של מחצית מהדירה. עוד הוא ביקש לפרק את השיתוף בדירה או לחלופין, לחייב את האישה להשיב לו כ-600 אלף שקל.
הגבר ציין כי אין לו הוכחה בכתב להבטחה שנתנה לו האישה בנושא הדירה משום שסמך עליה. עוד הוא טען, כי במהלך השנים האישה השתמשה בכספים שהכניס לחשבון כדי לפדות את חוב המשכנתא, שעמד על 570 אלף שקל.
באמצעות עו"ד דניאל ויגלר ועו"ד ענת ברמן טענה האישה מנגד כי מעולם לא הבטיחה לגבר זכויות בדירה, והוא החליט להעביר את כספי הפיצויים לחשבונם מרצונו החופשי. לטענתה, הוא השתמש בכספים אלו למימון הוצאותיו האישיות וכן שילם באמצעותם מזונות לבנו מנישואים קודמים ושכר-טרחה לעורכי דין שייצגו אותו בהליכים משפטיים שונים שניהל.
האישה גם הגישה לבית המשפט את הסכם הממון, בו צוין במפורשות כי לגבר לא יהיו זכויות בדירה גם אם ישלם את תשלומי המשכנתא. האישה ציינה, כי ההסכם נועד בדיוק
למצבים של מחלוקת כמו זה, ויש לפעול לפי האמור בו.
במהלך הדיון הודה הגבר כי טעה כאשר פעל מתוך אמון באשתו, והעביר את הכספים לחשבון המשותף מבלי שביקש לערוך מסמך התחייבות בכתב.
הגבר ביקש להתחשב במצבו, שכן ביום כניסתו לנישואים היו לו זכויות למגרש וכספי פיצויים, וביום יציאתו נותר ללא כל רכוש, בעוד אשתו נשארה עם דירה, רכב וכספים בחשבון.
לא עילה
השופט נחשון פישר, שהאזין לטענות הצדדים ועיין בהסכם הממון, קבע כי טענת הגבר לפיה האישה הפרה את אמונו אינה יכולה לשמש כעילה לפסוק בניגוד להסכם.
השופט הבהיר כי ההסכם, שאושר כאמור על ידי בית משפט, הוא הסכם מחייב הקובע באופן נחרץ וחד-משמעי שהדירה שייכת לאישה בלבד.
השופט פישר לא מצא לנכון להיכנס לשאלת גובה הסכומים שהפקיד הגבר בחשבון המשותף, לנוכח העובדה שעשה זו מבחירתו החופשית. מסיבה זו ומאחר שגם בהסכם צוין כי לשני הצדדים יש זכות משיכה עצמאית בחשבון המשותף, קבע השופט כי הגבר אינו יכול לדרוש אותם חזרה מהאישה.
אף שהשופט דחה את התביעה במלואה הוא החליט להתחשב במצבו של הבעל ולא לחייבו בהוצאות המשפט.
לקריאת פסק הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין