השופט שאול שוחט דחה באחרונה ערעור שהגישה האם והדגיש כי על אף שהילדה התלוננה שהאב היה אלים, חוות הדעת המקצועיות מעלות כי הנתק לא פועל לטובתה בטווח הארוך.
בני הזוג נישאו ב-1996 ונולדו להם שתי ילדות, בנות 16 ו-11 כיום. בשנת 2010 תקף האב את בנותיו במהלך שהות בבית קפה (אירוע בו הודה ובגינו הורשע ונגזר דינו). מאז, נמצאים ההורים בהליכי גירושין ממושכים.
המשמורת הזמנית ניתנה לאם ולאב נקבעו הסדרי ראייה. בין לבין קיבלה האם אישור מבית המשפט למשפחה בתל אביב להפנות את בתה הבכורה לטיפול פסיכולוגי פרטי, והנערה נמצאת בטיפול זה ב-5 השנים האחרונות.
במרץ 2015 במהלך טיול שערך האב עם הבנות, טענת הבת הבכורה כי הוא דחף אותה ובעט בה. האב טען מנגד כי הנערה בכוונה יצרה פרובוקציה כדי לגרום להפסקת הסדרי הראייה ביניהם.
מאז אותו אירוע קיים נתק מוחלט בין הנערה לבין האב. כחלק מהניסיון לחדש את הקשר ביקש האב בחודש מרץ השנה מבית המשפט כי הטיפול הפסיכולוגי הפרטי של הבת יוחלף בטיפול ציבורי המפוקח על ידי שירותי הרווחה. לדבריו, הטיפול הפרטי "נכשל במבחן התוצאה" שכן מזה כשנה לא חל שיפור כלשהו במערכת היחסים בינו לבין בתו והיא מסרבת בכל תוקף לפגוש בו.
באוקטובר השנה קיבל בית המשפט את בקשתו ונתן החלטה המחייבת את אמה של הקטינה לחתום על המסמכים הנדרשים על מנת שבתה תקבל טיפול פסיכולוגית במסגרת ציבורית, תחת פיקוח של מחלקת הרווחה. הוא נימק את החלטתו בכך שהנתק אינו בריא לקטינה ואף עלול להשפיע על אחותה הצעירה.
על החלטה זו הגישה האם בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתה, "כל ניסיון לכפות דבר על הקטינה או להעניש – בצורה ישירה או עקיפה – רק יובילו להגברת ההתנגדות". היא הוסיפה כי הקטינה יצרה קשר קרוב עם הפסיכולוגית הפרטית המטפלת בה ומסרבת נחרצות לשינוי המסגרת הטיפולית או לחידוש הקשר עם אביה.
לא מעט התלבטויות
השופט שאול שוחט החליט לאחר לא מעט התלבטויות לדחות את בקשת האם. לדבריו, תסקיר העובדת הסוציאלית שנערך לאחר האירוע מ-2015 מעלה כי טובתה של הנערה לטווח הארוך הוא חידוש הקשר בינה לבין האב.
בנוסף, גם קודם לאותו אירוע יש אינדיקציות להתנהגות שלילית של הילדה כלפי האב וניכר כי האם אינה מסוגלת ולא מנסה לשנות את המצב.
עוד קבע השופט כי הטיפול הפסיכולוגי במסגרת הציבורית לא בא להחליף את הטיפול הפרטי שמקבלת הילדה ולא יפגע בקשר הטוב ובאמון שנוצר בין הילדה לבין המטפלת שלה ב-5 השנים האחרונות.
עוד לדבריו, אמנם החלטת בית המשפט מחייבת את הקטינה לקבל את הטיפול במסגרת החדשה, אך הוא לא קבע דרכים לאכיפת הטיפול במקרה בו הילדה תתנגד. בנסיבות אלה, המשמעות היא רק "סלילת הדרך" לקיומו של הטיפול ואין כאן ניסיון לכפות על הילדה קשר עם האב. מה גם שלפי התרשמות השופט, מדובר בנערה דעתנית שיכולה להתייצב בפני פסיכולוג כזה או אחר ולהביא בפניו את הסיבות לסירובה להיפגש עם אביה.
לפיכך דחה השופט את בקשת רשות הערעור והותיר את החלטת בית המשפט למשפחה על כנה.
על מנת "שלא להסלים את מערכת היחסים המשפחתית הטעונה גם כך", לא ניתן צו להוצאות.
לקריאת ההחלטה לחצ/י כאן
- ב"כ המבקשת: עו"ד יפעת שרון הדס
- ב"כ המשיב: עו"ד עדי שדה
* עורך דין רמי ביאזי עוסק בדיני משפחה ואפוטרופסות
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין