בני הזוג ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור בקנדה, אך נפרדו זמן קצר לאחר לידת הבת המשותפת. בתחילת השנה ברחה האם מקנדה לישראל והגישה תביעת משמורת. ביהמ"ש קבע כי מדובר בחטיפה.
גבר ואישה נפגשו במונטריאול, קנדה, לאחר שמשפחותיהם היגרו אליה מרוסיה. ב-2009, הזוג הצעיר הוכר כידועים בציבור וב-2012 נולדה להם בת – בעלת אזרחות קנדית מלידתה וישראלית בעקבות אמה. אלא שדרכם לא צלחה והם נפרדו לאחר זמן קצר.
לשאלות בנושא משמורת:
היכנסו ל- פורום דיני משפחה
בינואר 2015 הגיש האב תביעה למשמורת בביהמ"ש במונטריאול. כמה ימים לאחר מכן הגיעה האם עם הילדה בת השלוש ארצה בנסיבות שנויות במחלוקת, ובמרץ 2015 הגישה תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב למשמורת על הילדה.
האב, שנאלץ להגיע לישראל, תבע בתגובה להשיב את בתו לקנדה לאלתר על פי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). הוא טען שלאם אין כל זיקה למדינת ישראל למעט ניצול המדינה לצרכיה.
לדבריו, הילדה גרה בקנדה מיום היוולדה וזהו מקום מגוריה הרגיל, והוא מעולם לא הסכים לנסיעה לישראל, אדרבא, האישה תעתעה בו ורצתה לגרום לו להאמין שהיא שוהה עם אמה ברוסיה.
האם טענה, בין היתר, כי לקטינה אין שום זיקה לקנדה. לעומת זאת, בישראל יש לה משפחה. לשיטתה, טובתה של בתה מחייבת יש להשאיר אותה בישראל, בין היתר משום שהאב נהג באלימות כלפי בתו ושהייתו עמה מסכנת את חייה. האב הגיב בהכחשה ובטענה שמדובר בטענה כוזבת.
מבחינה משפטית, האם טענה שאמנת האג לא חלה על העניין, שכן הקטינה לא נחטפה אלא הוצאה מקנדה בידיעתו ובהסכמתו של האב, שמאוחר יותר חזר בו.
האם סיפרה כי לאחר שהילדה נולדה עזב האב את דירתם המשותפת, לא עזר לה כלכלית ומאז היא חיה במצוקה.
אנוכית
השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שהאם חטפה את בתה. לפי השופטת, האם לא הצליחה להוכיח כי החזרת הילדה לקנדה מסכנת אותה, וטענת האלימות כביכול מצד האב נטענה ב"קול ענות חלושה" ולא נתמכה בראיות משכנעות.
בחוות הדעת מאת הרשויות בקנדה נקבע כי האם הפרה את זכויותיו של האב למשמורת, הזכירה השופטת, וקבעה שהאם לא הוכיחה שהוא הסכים שתיסע לישראל. על אף שהאם ניסתה לצייר את האב כמי שלא אכפת לו מבתו, השופטת גרסה שהדברים אינם משתלבים עם הגשת התביעה בביהמ"ש בקנדה, ועם התנהלותו של האב בכלל לאחר הגעתה של הקטינה לישראל.
לאחר שבחנה את הדברים לעומקם, השופטת קבעה שהאם הרחיקה את הקטינה מקנדה שלא כדין, ומבלי להבין את ההשלכות של פעולותיה. השופטת התרשמה שהאם לא חששה מפני האב אלא פעלה משיקולים אנוכיים כי הרגישה בודדה בקנדה.
בסופו של דבר, השופטת הורתה על החזרת הקטינה לקנדה בתוך 7 ימים. תביעת המשמורת שהגישה האם נמחקה.
הסיוע המשפטי, שייצג את האם, יישא בהוצאות משפט לתובע בסך 10,000 שקל, וכן הוצאות אישיות לתובע בגין טיסה לישראל והוצאות שהייה בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ורדה אפרת
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל טוקוב
* עו"ד יוסי עקיבא עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין