ביהמ"ש למשפחה בחיפה קבע כי ילדה בת 14 תהיה במשמורת אביה, ואף חייב את האם במזונות. השופטת הסתמכה גם על בית המשפט העליון וגם על תפיסת הרבנות.
השניים התחתנו ב-1999 והתגרשו בסוף 2014. כיום יש להם ילדה בת 14, ולכל אחד מהם גם ילדים מנישואים קודמים.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
בשנת 2011 הבעל עזב את הבית עם הבת ועבר להתגורר אצל אמו, ומאז הבת במשמורת שלו.
לאחר שהתגרשו, נותר לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה להכריע במספר סוגיות, ובהן מזונות ומשמורת הילדה, וכן חלוקת הרכוש, כולל דירה שרשומה על שניהם וכיום מתגוררת בה האם - התובעת.
התובעת, אותה ייצגה עוה"ד רויטל לוין, ביקשה להעביר את הילדה למשמורתה או לקבוע משמורת משותפת, וטענה שהנתבע גורם לניכור הורי ומסכל מפגשים בינה לבין הבת.
בענייני הרכוש התובעת העלתה טענות רבות. בין היתר, נטען כי הרישום בדירה המשותפת לא משקף את הבעלות האמיתית, שכן הדירה נרכשה מהכספים שלה.
הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד דורית ענבר סברדליק, ביקש להמשיך להיות משמורן, וטען כי בתם ננטשה על ידי אמה וכבר מספר חודשים השתיים אינן בקשר.
הנתבע אף ביקש לחייב את התובעת במזונות, בטענה שהיא מרוויחה 17,000 שקל לחודש, בעוד שהוא מקבל רק קצבת נכות.
מנגד, התובעת טענה, בין השאר כי הנתבע מחזיק מיליון וחצי שקלים בבנק, ובכל מקרה חייב אבסולוטית במזונות בתו.
הרע במיעוטו
השופטת אלה מירז התרשמה שהתובע פנוי יותר לענייניה של הקטינה, בעוד שהתובעת שקועה בעבודתה. "ישנה תחושה כי הרצון שהובע למשמורת או משמורת משותפת, נטען מהפה ולחוץ", כתבה השופטת, וקבעה כי הבת תישאר במשמורת הנתבע.
השופטת, ששמעה גם עובדת סוציאלית ופסיכולוג מטעם בית הספר, ציינה כי שני ההורים לא מספיק מתגמשים ומתחשבים בצרכי הבת. "הענקת המשמורת לנתבע אינה פרס על התנהלותו אלא רע במיעוטו הכרחי על מנת לא להביא להתדרדרות נוספת של הבת", הבהירה.
באורח לא שגרתי, השופטת חייבה את התובעת במזונות בתה בסך 950 שקל לחודש וכן במחצית מההוצאות החריגות. בהקשר זה השופטת הצביעה על כך שהנתבע דואג לצרכי הבת, וכן את העובדה שהתובעת מרוויחה יותר ממנו.
השופטת ביצעה מהלך זה על סמך נספר נימוקים משפטיים: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, עקרון השוויון והחלטת הרבנות הראשית מנובמבר שנה שעברה, במסגרתה צוין כי בקביעת מזונות מעל גיל 6 – הנחשבים מזונות שאינם "הכרחיים" – במציאות של היום ניתן להתחשב גם ביכולת הכלכלית של האם.
השופטת אף ציטטה את המשנה לנשיאת העליון אליקים רובינשטיין, שציין כי "בנסיבות מסוימות – האם עשויה להיות חייבת במזונות הילדים מדין צדקה באופן יחסי ליכולתה הכלכלית בהשוואה לזו של האב. בעולם משתנה, נושבת רוח העידן במקרים מסוימים, אך יש להתייחס אליה תוך הבנת המורכבות שלא פסה מן העולם."
בהמשך השופטת פירטה את ענייני הרכוש וקבעה שהנתבע ישלם לתובעת כ-158,000 שקלים בהתאם לחוות דעת אקטואר. השופטת דחתה את טענות התובעת וקבעה כי הדירה תחולק שווה בשווה. לטעמה, הרישום מהווה ביטוי לרצון הצדדים, מה גם שהם לא חתמו על הסכם ממון.
בעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, השופטת קבעה כי התובעת תשלם לנתבע 14,000 שקל בתיקי המשמורת והמזונות, ואילו הנתבע ישלם 7,000 שקל בגין התיק הרכושי.
בסיום פסק הדין, השופטת חייבה את הצדדים להשתתף בהדרכה הורית, והפצירה בהם "להתעשת" ולפעול לטובת הבת.
לקריאת פסק הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.