בעקבות התרשלות של רופא מיילד בבי"ח אלדג'אני שבירושלים (שנסגר מאז), שופטי העליון דנו בשאלת חובותיהם של בתי חולים בענייני ביטוח. פסק הדין שניתן באחרונה בערעור שהגיש הרופא, שחויב בפיצוי של כמיליון שקל, דן במשולש הסבוך של יחסי בית חולים-רופא-מטופל.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בשנת 2013 תביעת רשלנות רפואית ופסק כשני מיליון שקל פיצויים להורים וילד שנולד עם יד משותקת. נקבע כי הרופא המיילד ובית החולים אלדג'אני שבמזרח ירושלים, התרשלו בכך שסיימו לידה ב"ואקום", ונושאים באחריות, ביחד ולחוד, לנזק שנגרם ליילוד כתוצאה מ"תקיעת כתפיים" שאירעה במהלך הלידה.
לשאלות בנושא רשלנות רפואית:
פנו ל-עורך דין רשלנות רפואית
נסיבות המקרה היו די ייחודיות, שכן הרופא פעל כרופא עצמאי "ברשות" בית החולים, שבינתיים נסגר, ונמצא כיום במצב של פירוק, דבר שמקשה על המשפחה לקבל את מלוא הפיצוי המגיע לה.
המחוזי דחה, בין היתר, הודעת צד שלישי שהגיש הרופא נגד בית החולים בגין אי-הסדרת ביטוח אחריות מקצועית, וקבע כי לא היה מחויב לערוך לו ביטוח, במיוחד שעה שלא נמנה עם הצוות הקבוע בבית החולים.
הרופא הגיש ערעור לביהמ"ש העליון, בו טען, בין היתר, כי המחוזי שגה בקביעה זו. לטענתו, רק בדיעבד הוא גילה שאין לו ביטוח, כאשר בזמן אמת הוא חשב שהוא מבוטח ומשכך גם לא דאג לביטוח עצמאי. לשיטתו, משנקבע כי הלידה התבצעה ברשות בית החולים, המוסד חייב לדאוג לו לכיסוי ביטוחי.
מדיניות רצויה
השופטת ענת ברון והשופט ניל הנדל קבעו כי בית החולים התרשל כאשר לא וידא שיש לו כיסוי ביטוחי. בשונה מהמערער, השופטים הבהירו שאינם מכוונים לכך שבית החולים חייב היה לבטח את הרופא בעצמו, אך בהחלט צריך היה לוודא שיש לו כיסוי ביטוחי, כאמור.
השופטת ברון מנתה לכך מספר נימוקים, ובהם: יכולתו של בית החולים לצפות את הנזק לאור פעילותו והיכרותו את תחום המיילדוּת, ציפייתם הלגיטימית של המטופלים לקיומו של "כיס עמוק" שיוכל לפצותם במקרה של רשלנות, וכן ה"קירבה" המשפטית, הכלכלית והפיזית, שבין המוסד הרפואי ובין רופא הפועל בצל קורתו.
השופט הנדל הוסיף כי "מסקנה זו נובעת הן ממערכת היחסים שבין בית החולים ומטופליו הן ממערכת היחסים שבין המערער ובין החולים, ובעיקר – מדיניות משפטית רצויה".
השופט נעם סולברג היה בדעה שונה. לשיטתו, כיוון שהמערער רופא עצמאי המודע לסיכונים המקצועיים שלפניו, הוא זה שהיה צריך לדאוג לביטוח.
"לא ניתן אפוא לדעתי "לייצר" חובה נזיקית מצד בית החולים כלפי המערער לוודא קיומו של ביטוח עבורו", כתב השופט.
אך בסופו של דבר, הערעור התקבל כנגד דעתו. ברוב דעות נקבע כי בית החולים התרשל כלפי המערער, וכי המערער נושא רק ב-30% מן האשמה להתרחשות הנזק. בהתאם, נקבע כי בגין כל תשלום שיבצע המערער לבני המשפחה, עד מחצית הסכום, הוא יהיה זכאי לשיפוי מאת בית החולים בשיעור של 70%, ואילו בגין כל תשלום שיבצע מעבר לכך, יהיה זכאי לשיפוי של 100%.
בית החולים אף חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
בתוך כך, לנוכח העובדה שבית החולים נסגר, השופט סולברג ציין כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו מטופלים שנפגעו בגופם יעמדו מול "שוקת שבורה פיננסית". השופט ציין כי "יש לקוות כי המחוקק ישוב להידרש לשאלת קביעת הוראה סטטוטורית לרכישת ביטוח אחריות מקצועית, כתנאי לטיפול רפואי, בהתאם להמלצת הוועדות המקצועיות שהזכירה חברתי".
- ב"כ המערער: עו"ד סולימאן ג'ושה, עו"ד שאול איבצן, עו"ד יפעת פנקס
- ב"כ המשיבים: עו"ד מוריה אזרד-אמיגה, עו"ד יעקב אבימור, עו"ד ליאור מישאלוב, עו"ד ישראל ענבר, עו"ד דני ענבר
* עורך דין שרון מאירי עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין