עיריית תל אביב נאלצה לתבוע את בעלת החברה עצמה לאחר שהחברה לא שילמה ארנונה במשך שנים.
חברת "א. עץ דקו", העוסקת בשיווק ומכירה של עץ, החזיקה במשך שנים רבות בנכס בתל אביב ומעולם לא שילמה ארנונה. החברה גם לא הגישה השגה או ערר, אלא התעלמה לחלוטין מדרישות העירייה. במהלך השנים אותה חברה "נסגרה" ו"נפתחה" תחת שמות שונים, אך הבעלות נותרה במלואה בידי משפחה אחת ולאחר מכן בידי האישה בלבד, עד שבשנת 2011 נרשמה החברה על שם בנה.
לייעוץ בנושאי תאגידים:
פנו ל-עו"ד דיני תאגידים
בשנת 2012 הגישה העירייה בבימ"ש השלום בתל אביב תביעה שבה דרשה כ-970 אלף שקל בגין אי תשלום ארנונה בין 2005 ל-2011.
לשיטת העירייה, הנתבעת השתמשה בחברה על מנת להתחמק מהתשלומים ויש לחייב אותה באופן אישי. ניתן לעשות זאת על בסיס חוק ההסדרים, שלפיו ניתן להשית חבות בארנונה על בעל שליטה בחברה פרטית כאשר החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה.
לחילופין, טענה העירייה, ניתן לחייב את הנתבעת גם על ידי "הרמת מסך" לפי דיני החברות, שפירושה הסרת החיץ המפריד בין החברה לבין בעליה.
הנתבעת טענה כי היא בכלל עסקה בעבודות משק בית ולא היה לה קשר לחברה.
בנוסף, לשיטתה, אין קשר בין החברות השונות שנפתחו או נסגרו במשך השנים ולא מתקיימות כלל הנסיבות המצדיקות להטיל עליה חבות אישית.
לדברי הנתבעת, היא מעולם לא הבריחה נכסים, שכן במועד הפסקת פעילות החברה לא היו לחברה נכסים.
התחמקות שיטתית
השופט רונן אילן קיבל את תביעת העירייה, לאחר שהשתכנע כי במשך שנים פעלו מחזיקי הנכס להתחמקות מתשלום ארנונה. תחילה צברו חוב עתק עד לשנת 2004. כדי להתחמק מתשלום חוב זה הועברה הפעילות בנכס לחברה אחרת, שאף היא צברה חוב לעירייה. כדי להתחמק גם מתשלום זה הועברו מניות החברה לנתבעת, ובהמשך הפעילות הועברה לחברה חדשה בשם דומה ובבעלות בנה של הנתבעת.
לדעת השופט, כחלק מאותה מסכת שיטתית של התחמקות גם הוצגה הנתבעת כאישה חסרת הבנה בעסקי החברה, אולם השופט הבהיר כי איש לא כפה עליה את הבעלות במניות החברה, וכאשר קבלה את המניות, יש להניח שהייתה מודעת לסיכונים הגלומים בכך. על כן, עליה לשאת בתוצאות.
בנוגע לטענת שלפיה לא היו לחברה נכסים או כספים שנמשכו על ידי הנתבעת, השופט תהה מדוע הנתבעת לא צירפה שום מסמך המעיד על דבריה.
השופט קבע כי הוכחו כל היסודות הנדרשים להשתת חבות אישית בארנונה לפי חוק ההסדרים ודי בכך כדי לקבל את התביעה, אך הוסיף כי גם בהתעלם מחוק ההסדרים, ניתן היה לקבל את התביעה על בסיס דיני הרמת מסך.
"זו איפוא דוגמא לשימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת של החברה והצדקה מלאה להטלת חבות אישית על בעל המניות", כתב השופט אילן.
לבסוף, הנתבעת חויבה לשלם לעירייה כ-970 אלף שקל, בתוספת ריבית והצמדה. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 35,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד גיא פרבמן עוסק במיסוי עירוני.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין