שתי משפחות ממכבים-רעות ביקשו לבנות בריכות בחצרן, אך לא הסכימו עם חישוב היטל ההשבחה שביקשה הוועדה המקומית. נשאלה השאלה כיצד יחושב ההיטל: האם כפי שטענה הוועדה, לפי יום מתן היתר הבנייה, או לפי מועד אישור תכניות הבנייה המקוריות? בית המשפט הכריע לטובת עמדת המשפחות.
שתי משפחות שרכשו קרקעות ביישובים מכבים ורעות, רצו לבנות בריכות בחצרותיהן. על המקרקעין היו קיימות "תכניות תקפות" המאפשרות את הקמת הבריכות, אולם כדי לאשר את הבנייה סופית נדרשו המשפחות לקבל היתרי בנייה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה במודיעין, כמקובל.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין מיסוי מקרקעין
ביולי 2011 קיבלו המשפחות את ההיתרים, ובתוך כך נדרשו לשלם גם היטל השבחה, שלפי עמדת הוועדה צריך להיות מחושב מיום מתן ההיתרים, ועמד על כ-99 אלף שקל לכל אחת מהמשפחות.
המשפחות שילמו את ההיטל, ולאחר שקיבלו את היתרי הבנייה הגישו עליו ערר לוועדת הערר המחוזית.
הן טענו שבמועד רכישת המקרקעין כבר היו תכניות בנייה שאפשרו את הקמת הבריכות, לכן עליהן לשלם את היטל ההשבחה בהתאם לתקופת אישור התכניות ולא לפי מועד מתן ההיתר – המאוחר במספר שנים וגבוה יותר בשל כך.
לעומת זאת, הוועדה המקומית טענה שהקמת הבריכה היא זכות מותנית שהחיוב שלה בהיטל השבחה נדחה למועד היתר הבנייה. היא הסבירה שבזמנו החליטה לדחות את מועד החיוב בשל התנגדות תושבי מכבים-רעות לחיובם בהיטל כל עוד אינם ממשים את הזכות לבנות בריכה.
במרץ 2014 הערר התקבל, תוך שטענת הוועדה המקומית לפיה המועד הקובע הינו מועד מתן ההיתר נדחתה, ונקבע כי ניתן לדחות את התשלום ולא את החיוב עצמו. חודש לאחר מכן הגישה הוועדה המקומית ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד.
הוועדה המקומית הסבירה כי מדיניותה היא לגבות היטל השבחה עבור בניית בריכה רק במועד מתן ההיתר, משום שזכות זו מותנית בהחלטתה אם לאשר את בניית הבריכה. כלומר, אישור תכניות הבנייה לא כלל בתוכו אישור אוטומטי לבניית בריכה, ולכן פוטנציאל ההשבחה ממומש בפועל רק כשהוועדה מעניקה לכך היתר בנייה ספציפי. לטענתה אי גביית היטל השבחה בהתאם לחישוב שהיא ערכה, יעשיר את המשפחות שלא בצדק על חשבון כלל הציבור.
המשפחות טענו שוועדת הערר צדקה בהחלטתה, והוסיפו שבניית בריכה במתחם מגורים צמודי קרקע משמשת כחלק אינטגרלי מהמגורים ואינה טעונה הרשאה ספציפית בתכנית, המצדיקה חיוב נוסף בהיטל השבחה.
הערכה מחדש
השופטת זהבה בוסתן הסבירה כי החוק קובע כי המקור להשבחה בקרקע יכולה להיות רק אחת משלוש פעולות תכנון – אישור תכנית, הקלה (בנייה תוך סטייה מהכללים הרגילים בחוק), או התרת שימוש חורג.
במקרה זה, אם הולכים בשיטת האלימינציה, אין מדובר בשימוש חורג או בהקלה (אף אחד מהצדדים לא טען לכך). לכן מועד חישוב היטל ההשבחה הוא מועד אישור התכניות ולא מתן ההיתר.
התוצאה העולה מכך היא שעל השמאי להעריך מחדש את היטל ההשבחה, לפי יום אישור התכניות התקפות, כך המשפחות יחוייבו לשלם היטל השבחה נמוך מזה שציפתה הוועדה המקומית לקבל. לאור התוצאה האמורה, חויבה הוועדה לשלם למשפחות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אברהם פורטן
- ב"כ המשיבים: עו"ד ענת מאירי
* עורך דין יעקב זליגמן ממשרד דן בר-אל ושות' עוסק בדיני מקרקעין לרבות מיסוי מקרקעין, תכנון ובניה ותמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין