נושה של פושט רגל אשר החזיק בידיו פסק דין המחייב את פושט הרגל בסכום של 40,000 ואילו פושט הרגל החזיק בידי פסק דין מאוחר יותר לפיו חויב הנושה של פושט הרגל בתשלום של -14,000 שקל כלפי פושט הרגל והאחרון תבע מהנושה לשלם לו סכום זה לאחר קבלת ההפטר (מס' שנים) והגיש פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל והנושה הפך לחייב שטענת פרעתי בפיו באמצעות מתן הודעות קיזוז למנהל המיוחד.
כב' ראשת ההוצאה לפועל קיבלה את טענת הפרעתי בהתבסס על הודעות הקיזוז להן טען החייב. פושט הרגל הגיש ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל המקבלת את טענת הפרעתי על בסיס הודעות הקיזו ושופט בית המשפט דחה הערעור ולמעשה קיבל העובדות והנימוקים של כב' ראש ההוצאה לפועל וחייב את המערער בהוצאות משפט.
בחלוף תקופה של מספר חודשים פושט הרגל הגיש נגד הנושה והמנהל המיוחד תביעה חדשה, ובה טען כי הנושה והמנהל המיוחד יצרו ברית מושחתת בעקבות טינתם המשותפת כלפיו והציגו מסמך מזויף (הודעת הקיזוז) כדי להתחמק מהחוב וכי על בסיס מסמך זה התקבלה טענת הפרעתי ונדחתה זכותו לקבלת הכספים שנפסקו לטובתו ולפיכך ביקש כי בית המשפט יפסוק את נזקיו ובכלל זה את סכומי ההוצאות שנדרש לשלם בגין דחיית ההליכים הקודמים. בית המשפט דחה תביעתו החדשה בשל מעשה בי-דין (השתק פלוגתא).
בתגובה לתביעה, עו"ד חובב ריקה ביקש מבית המשפט לדחות את התביעה נגד מרשו – החייב, תוך שהעלה את הטענה כי היה כאן "מעשה בית דין" – כלומר, העניין הזה כבר הוכרע ולא ניתן לדון בו שוב.
עו"ד חובב ריקה טען כי סוגיית המסמך המזויף הועלתה על ידי התובע כבר בשתי ערכאות שונות (הוצאה לפועל ובית משפט), כך שאין לחזור ולדון בה שוב ויש לכבד את עקרון סופיות הדיון. לגופו של עניין טען הנתבע כי לא הייתה כאן שום ברית – הודעות הקיזוז נמסרו למנהל המיוחד במטרה ליידע אותו על זכותו לקבל כספים, ובכלל זה ההודעה שנטען לזיופה, וטענה זו התקבלה על ידי שתי הערכאות. בנוסף, בית המשפט של ערעור קבע כי יש חוסר תום לב בהתנהגותו של המערער אשר המתין עם תביעתו עד לאחר קבלת ההפטר וכי בנסיבות דנן לא ייתכן מצב דברים כי מחד המערער יהיה פטור מכח ההפטר מלשלם פסק דין שמחזיק הנושה כנגדו (העולה בסכומו באופן משמעותי על פסק הדין שמחזיק המערער בידו) ומאידך ייתבע סכומים מהנושה בגין פסקי דין סמוכים בזמן.
התובע מסר בתגובה כי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, נטתה הרשמת ב"אופן מובהק וקיצוני" לטובת הנתבע. לדבריו, היא לא בדקה לעומק את טענתו לגבי זיוף המסמך, ובעצם פגעה בזכותו הבסיסית למשפט הוגן.
התובע גם לא חסך את ביקורתו מבית המשפט שלערעור, שלדבריו הסתמך על שגיאותיה של הרשמת.
לא ניתן לדון
בפתח דבריה, הבהירה השופטת אשרית רוטקופף כי מכל טענותיו של התובע ניתן ללמוד שהוא בחר לתקוף באופן ישיר את התנהלות בתי המשפט ואת תוצאות ההליכים המשפטיים הקודמים, מבלי שהתייחס לטענה המרכזית של התובע – לפיה לא ניתן לדון פעם נוספת בסוגיית המסמך המזויף.
השופטת הסבירה כי כבר בהליך ההוצאה לפועל נדרשה הרשמת להכריע בנוגע למעמדו של המסמך ה"מפוברק" לכאורה, וכך גם בית המשפט שדן בערעור. בשתי הערכאות הללו התובע העלה תהיות לגבי אמינות המסמך והדרך בה הגיע למנהל המיוחד, ובשתיהן טענותיו נדחו.
בהתאם, הסבירה השופטת כי החלטות הערכאות הקודמות, שאפשרו לקזז את חובו של הנתבע אל מול זכאותו לקבל כספים מהתובע התקבלו על סמך אותו מסמך, שכאמור, לא נמצא כי זויף. השופטת הבהירה לתובע כי היא לא יכולה לעקוף קביעות אלה וכתבה כי בדיוק לשם כך נועדה טענת "מעשה בית דין" (או השתק) – כדי למנוע מבית המשפט לתת פסיקות סותרות בערכאות שונות.
לבסוף נפסק שבמקרה זה, מאחר שהטענה לגבי זיוף המסמך היא הטענה המרכזית שמהווה
"את ליבו של כתב התביעה", הרי שמחיקתה מובילה לדחיית התביעה כנגד הנושה.
משכך, בקשת הנתבע התקבלה, התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
לקריאת ההחלטה
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין