דיירי בניין ביפו עתרו כנגד החלטת הוועדה המקומית לאשר הקמת בית ספר בשכונת עג'מי בטענה כי יגרום לרעש והמולה. הוועדה המקומית והעירייה טענו כי ההחלטה ניתנה כדין וכי בית ספר במהותו אינו מטרד. בית המשפט קיבל את העתירה.
ביולי 2015 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב בקשת היתר בניה שהגישה העירייה להקמת בית ספר בשכונת עג'מי ביפו. ערר שהגישו התושבים לוועדת הערר לתכנון ובניה נדחה על הסף. בתגובה עתרו התושבים לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בבקשה לבטל את היתר הבניה.
שאלות בנושא תכנון ובנייה?
פנו לעורך דין בתחום
התושבים, בעלי דירות אשר מרפסותיהן צופות אל השטח שבו מתוכנן היה לקום בית הספר, טענו כי היתר הבניה ניתן בחוסר סמכות, שכן הוועדה לא פרסמה את בקשת ההיתר ולא אפשרה הגשת התנגדויות כמתחייב בחוק.
העותרים הוסיפו כי הוועדה והעירייה פעלו בחוסר תום לב, בחופזה ובערמומיות כשהן מנסות להסתיר מהתושבים את הכוונה להקים בית ספר בשטח. עוד טענו העותרים כי ההחלטה לאשר את הקמת בית הספר במרחק מטרים ספורים ממרפסותיהם היא בלתי סבירה בצורה קיצונית.
המשיבות טענו כי מדובר בהרחבת בית ספר קיים – צורך שאושר על ידי משרד החינוך. לדבריהן, החלטת הוועדה המקומית התקבלה כדין ובהתאם לתוכנית המתאר העירונית.
בנוסף, ההחלטה לאשר את הבקשה בהליך מהיר (שאינו מצריך פרסום להתנגדויות) לא נעשתה בחוסר תום לב אלא כפועל יוצא של הצורך הדחוף בהרחבת בית הספר הקיים, בו חסרות כיתות לימוד. לגישתן של המשיבות, לוועדה המקומית יש שיקול דעת האם יש במבנה כדי להוות מטרד (דבר המחייב פרסום ושמיעת התנגדויות), ועל כל פנים, מבנה ציבור כגון בית ספר מתאים להיות בקרבת מגורים מעצם טיבו ומהותו ולכן אינו מטרד.
החלטה פגומה
השופטת גיליה רביד קבעה כי היו פגמים מהותיים בהליך מתן ההיתר, ולכן אין מנוס מביטולו. השופטת ציינה כי לוועדה המקומית סמכות רחבה לקבוע את השימוש שייעשה בשטח כשהוא תואם את תוכנית המתאר. עם זאת, החוק איזן סמכות זו בדרישה לפרסם בקשות להיתרי בניה ולשמוע התנגדויות כשהשימוש המתוכנן עלול להוות מטרד.
השופטת קיבלה את עמדת העותרים כי אף שהייעוד של השטח כבית ספר תואם את תוכנית המתאר, אי פרסום בקשת היתר הבניה והעובדה שלא התאפשר לתושבים להגיש התנגדויות נעשו שלא כדין.
השופטת דחתה את טענת המשיבות לפיה בית ספר במהותו אינו מטרד וקבעה כי על הוועדה להפעיל שיקול דעת פרטני ומנומק בכל מקרה ומקרה, ולקבוע האם ביחס לאזור המסוים ולמבנה המסוים מתעורר חשש סביר למטרד. במקרה הנוכחי הנימוקים שנתנה הוועדה לחוסר הפרסום היו כלליים מדי.
יתר על כן, הוסיפה השופטת, ניסיון החיים מלמד שהקמת בית ספר בסמיכות כה גבוהה לבתי מגורים דווקא כן עלול להוות מטרד במיוחד כשמתוכננים גם אודיטוריום ומגרש ספורט.
בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את העתירה וביטלה את היתר הבניה. המשיבות חויבו לשלם לעותרים הוצאות משפט של 41,000 שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד זוהר שם טוב
- ב"כ המשיבות: עו"ד חגית המאירי פרלוט, עו"ד תמר מגדל - פרקליטות מחוז תל אביב
* עורך דין יצחק קורלנסקי עוסק בדיני תכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין