למרות הנישואים הקצרים ביקשה האישה לקבל נתח רציני מהרכוש המשותף, כולל מהפיצויים שקיבל בעלה על תאונה קשה שעבר לפני מספר שנים. בית המשפט למשפחה דחה את חלק הארי של התביעה.
בני הזוג נפרדו ב-2012 אחרי שנתיים של נישואים ותשע שנות זוגיות, והאישה תבעה לקבל את רוב הרכוש המשותף, כולל פיצוי של 780 אלף שקל שבעלה קיבל לאחר שנפצע בתאונה קשה. השופטת חני שירה דחתה את רוב התביעה וחייבה אותה בהוצאות גבוהות.
לבירור מצבך החוקי
עורך דין משפחה
התובעת הייתה חברתו של הנתבע מאז שהייתה בת 18, והשניים נישאו כשש שנים וחצי אחרי שהחלו לצאת. הנישואים שרדו משהו כמו שנתיים.
ארבע שנים לפני הנישואים עבר הנתבע תאונת דרכים קשה, שבעקבותיה נותר עם נכות, וב-2011 קיבל מחברת הביטוח פיצויים של 780 אלף שקל.
בסוף 2012 הגישה התובעת את התביעה, שבה ביקשה לקבל 70% מהרכוש המשותף, ובגדרו היא ביקשה לכלול את הפיצוי הנזיקי, את המוניטין המקצועי של בעלה ושני בונוסים של כ-100 אלף שקל שקיבל מהעבודה. מעבר לכך, היא גם ביקשה מחצית מכל הרכוש שצבר מיום שהחלו לצאת.
הנתבע הכחיש שיתוף מלפני הנישואים. לדבריו, עד לנישואים הם היו 'סתם' חברים, ובכלל, לעמדתו, אי אפשר לפסוק סימולטנית גם לפי הלכת השיתוף וגם לפי חוק יחסי ממון. במקרה שלהם צריך לפעול לפי החוק ולחלק את הרכוש מתקופת הנישואים שווה בשווה, למעט הבונוסים, שהתובעת ויתרה עליהם.
הנתבע גם טען, כי הפיצויים על התאונה – שניתנו לו לטיפולים וכפיצוי על הסבל שעבר לבדו – אינם משותפים. העובדה היא שכחודש וחצי לאחר שהפקיד אותם לחשבון המשותף (כי לא היה לו חשבון אחר), הוא העביר אותם לחשבון פרטי בבנק אחר.
התובעת החזירה בטענה שפיצויים שמשמשים לרווחת המשפחה הם כן חלק מהרכוש המשותף, ואת הכספים הם תכננו להשקיע בדירה. אבל הנתבע השיב שלא היו דברים מעולם.
על סמך מה?
השופטת שירה קבעה כי סביר להניח שהצדדים כן היו ידועים בציבור בתקופה שלפני הנישואים וגם שאין שום בעיה לפסוק לפי הלכת השיתוף בתקופה זו, ולפי חוק יחסי ממון בתקופת הנישואים, אבל זה לא אומר שהתובעת זכאית לחצי מהרכוש.
על מנת להוכיח שיתוף בתקופת החברות, התובעת הייתה צריכה להראות "כוונת שיתוף", אך לא הצליחה, בין היתר לנוכח ההתנהלות הכספית הנפרדת של השניים, שאוחדה רק עם נישואיהם.
באשר לתאונת הדרכים, פיצוי כזה לא שייך לרכוש המשותף, אלא במקרים שהפיצוי כולל רכיב של אבדן הכנסה או ששני הצדדים משתמשים בו. אבל כאן, הפיצויים ניתנו לתובע כסכום גלובאלי, כך שלא ניתן לדעת כמה קיבל על כל רכיב.
בנוסף, העברת הכספים לחשבון האישי של הנתבע מעידה על כך שלא יועד לשימוש משותף, בפרט כשלא הוכח ששימש לרכישת דירה.
כמו כן, לנוכח הגילאים הצעירים של הצדדים (התובעת כבת 30 והנתבע כבן 35) ותקופת הנישואים הקצרה – אין לתובעת חלק במוניטין של בעלה וודאי שאינה זכאית לחלוקת רכוש לא שוויונית. עם זאת, היא כן זכאית להשתתף בבונוסים, שכן זהו חלק מההכנסה המשותפת.
לבסוף, קבעה השופטת כי חלוקת הרכוש תתבצע כרגיל – שווה בשווה, כולל הבונוסים, אך ללא הפיצויים והרכוש שנצבר לפני הנישואים. מאחר שמרב התביעה נדחתה והשופטת חשבה שכלל לא היה מקום להגישה במתכונתה – התובעת חויבה בהוצאות ושכר טרחה גבוהים של 45,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שרון ליכט פטרן
- ב"כ הנתבע: עו"ד אורית דרור הראל
* עורך דין משה דן עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין