ביהמ"ש קבע שלא ניתן להכיר באבהות על סמך בדיקת רקמות שבוצעה בחו"ל והוציא צו הבאה נגד בן הזוג. השופטת: ייתכן שיש מקום לשנות את החוק.
אישה חיה עם בן זוג בגרמניה בזמן שעדיין הייתה רשומה כנשואה בארץ. בשנת 2007 נולד לה ילד בגרמניה. באותה שנה בן זוגה עשה בדיקת אבהות, בה נמצא שהוא אביו של הילד.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
לימים, האישה חזרה לארץ וב-2013 הגישה תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בחיפה בה ביקשה להצהיר שהוא אכן האב בהתאם לתוצאות הבדיקה שנערכה בגרמניה, ומבלי להביאו ארצה. היא צירפה את תוצאות הבדיקה וכן פסק דין מגרמניה שבו נקבע כי מי שהיה רשום בזמנו כבעלה (כיום בעלה לשעבר) אינו אביו של הקטין.
היא סיפרה כי לאחר שקשרה את גורלה עם בן זוגה היא עברה להתגורר איתו בגרמניה, קיבלה תעודת תושבות ולמדה את השפה. ההיריון והלידה בגרמניה והניסיון לקבל ביטוח רפואי, מעידים לשיטתה כי גרמניה הייתה מקום מושבם ומרכז חייהם, ולכן יש לאמץ את מה שנקבע שם.
לדבריה, בדיקת הרקמות נעשתה בגרמניה בהסכמת בן זוגה, מתוך רצון להוכיח לשלטונות שהוא אביו של הקטין, על מנת להבטיח את המשך התושבות.
עוד נטען כי יש לקבל את תוצאות הבדיקה מאחר שהיא בוצעה בשנת 2007 – לפני שהחוק נכנס לתוקף (2008).
המדינה טענה שיש לחייב את בן הזוג – "האב הנטען" – להיבדק בארץ או לערוך בדיקה לקרובי משפחתו. לשיטת המדינה, הבדיקה שבוצעה בגרמניה לא מהווה ראייה לקביעת אבהות, ופסק הדין של ביהמ"ש הגרמני אינו מצהיר על אבהות הנתבע אלא רק שולל את אבהות הגרוש, שבזמנו היה רשום כבעלה.
המדינה ציינה כי זכותו של הילד לדעת מי אביו גוברת על סירובו של הורה פוטנציאלי לבדיקה.
משפחתו של בן הזוג טענה שאין לחייב אותם בבדיקה גנטית, כשהנתבע לא מכחיש את אבהותו וקיימת בדיקה מגרמניה. לטענתם, הניכור של התובעת כלפיהם וטענתה שהילד אינו נכדם פוטר אותם מהבדיקה.
לא נוצר סטטוס
השופטת אלה מירז הבהירה כי גם אם נצא מנקודת הנחה כי מרכז חייה של התובעת ובנה היה בגרמניה, בית המשפט בגרמניה שלל בפסק דינו את אבהות הגרוש, אך לא קבע מפורשות כי בן זוגה הוא האב, והתובעת אף מודה שהגרמנים נמנעו מלרשום אותו כאביו של הקטין, מאחר שהיא היתה נשואה לאחר.
השופטת הסבירה שבגרמניה נמנעו מלהכיר בנתבע כאבי הילד ולכן אין מקום לדון בטענת האבהות מבלי שקיימת בדיקה "ישראלית", מה שהיה אפשרי אם התובעת הייתה משלימה את רישום האבהות בגרמניה, למשל.
בנוסף, השופטת קבעה כי לא ניתן לקבל את תוצאות הבדיקה בישראל כיוון שהחוק לא מאפשר זאת, והדין הקובע הוא הנהוג כיום, ולא ב-2007. בדרך אגב, השופטת ציינה כי "ייתכן ויש מקום לשינוי בחקיקה, שיאפשר במקרים מתאימים להסתמך על תוצאות מעבדות ומכונים בעלי שם בחו"ל."
בסיכומו של דבר, השופטת החליטה שהתיק ימשיך להוכחות, בטרם תקבע אם לחייב את את בני משפחת הנתבע להיבדק במקומו.
כמו כן, השופטת הוציאה צו הבאה נגד האב הנטען שלפיו יש להביאו בפני בית המשפט אם וכשיגיע לישראל לצורך קבלת עמדתו והפנייתו לביצוע בדיקת רקמות.
- ב"כ התובעת: עו"ד מחול
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דיאן קשקוש, עו"ד וופא זועבי-פאהום
* עו"ד איריס שוורץ עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין