במסגרת הסדר שקיבל תוקף של פסק דין ב-1995, העירייה הייתה צריכה, בין היתר, להזיז קיר ותשתיות ולסלול דרך. השופטת קבעה כי מדובר בביזיון בית המשפט, וחייבה את העירייה בקנס יומי עד לקיום ההסדר.
ב-1995 הגיעה עיריית תל אביב לפשרה עם בעלת קרקע ברחוב סלמה, שבה פעל מוסך. ההסדר, שאושר בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, כלל התחייבות לחיבור קיר לחשמל וסלילת כביש שיאפשר גישת רכבים למוסך מרחוב אליפלט הסמוך.
לשאלות בדיני מקרקעין:
כנסו לפורום מקרקעין
העירייה לא קיימה את ההסדר במלואו. כעשר שנים אחר כך, בעלת הקרקע הגישה נגדה תביעה בבימ"ש משפט השלום בתל אביב לפיצוי על נזקיה עקב הפרת ההסדר. בסוף שנת 2008 הצדדים הגיעו להסכמה שעל פיה העירייה תשלם לחברה 3,000 שקל כל חודש עד להשלמת בניית הקיר וחיבורו לחשמל.
העירייה אכן שילמה את הכספים כל חודש החל מ-2009, אולם בסוף 2011 הפסיקה לשלם, בטענה שבניית הקיר הסתיימה. בתחילת 2013 הגישה בעל הקרקע לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בקשה לאכוף את ההסכם מ-1995, לפי פקודת ביזיון בית משפט.
המבקשת טענה כי לא די בבניית הקיר וכי היה על העירייה גם לחבר את החשמל למוסך וכן להחזיר את דרך היציאה לרכבים, בהתאם להסדר מ-1995. עוד נטען כי בהסתמך על כך שהעירייה תעמוד בהתחייבותה, היציאה אחרת לרכבים בוטלה בינתיים, כך שכיום אין אפשרות יציאה ברכב בכלל. כל עוד היא לא עושה זאת, היא מפרה ומבזה את ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין.
העירייה טענה, בין היתר, כי פסק הדין שניתן ב-2008 שינה את ההסכמות של ההסדר מ-1995, שבו התחייבה רק להשלים את בניית הקיר ואכן בנייה זו הושלמה.
בנסיבות אלה, המשיכה העירייה, כאשר קיימת מחלוקת בשאלה איזה הסדר צריך לחול, ואף קיימת מחלוקת לגבי פרשנותו של פסק הדין, אין מקום לברר את המחלוקת במסגרת הליכי ביזיון בית המשפט, שנועדו לאכיפת הסכמים ולא לבירור שאלות כאלה.
הדרך ההולמת
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קיבלה את הבקשה. ראשית, הבהירה השופטת, פסק הדין מ-2008 רק אשרר את ההתחייבויות הקודמות של העירייה, בין היתר להעתקת חיבורי החשמל והמים, ובוודאי שלא ביטל אותן, ולכן ההסדר מ-1995 הוא ההסדר הרלוונטי.
לפיכך, המשיכה השופטת, התחייבויות העירייה על פי ההסדר מ-1995 שרירות וקיימות. העירייה ביקשה ליצור את הרושם כי קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי לפרשנותו של ההסדר, אולם למעשה מדובר במחלוקת עובדתית – האם בוצעה הפרה או לא, כאשר שאלה זו נגזרת מהשאלה איזה מבין ההסדרים הוא המחייב.
השופטת הסבירה כי מאחר שמדובר בהסכם שהעירייה פשוט לא מקיימת, אין מניעה מלנקוט בהליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט לאכיפתו.
לעמדתה, כשרשות ציבורית נמנעת במשך שנים ארוכות מלקיים את הוראת בית המשפט, וכאשר כל ההליכים שבהם נקטה המבקשת עד כה לא הביאו לקיומו, הפעלת מנגנון האכיפה הקבוע בפקודת הביזיון הוא הדרך היעילה וההולמת את נסיבותיו הקיצוניות של המקרה.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי אם תוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה, העירייה לא תבצע את החיובים שבהסדר, בהם חיבור הקיר לחשמל והסדרת הדרך, יוטל על העירייה קנס בסך של 100 שקלים בגין כל יום שבו היא תשתהה.
העירייה תישא בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
* עו"ד יעקב אברמוביץ עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין