בשנת 2000 רכשו בני הזוג דירה אך התברר כי בניגוד להתחייבויותיה, אין לאישה חסכונות. הבעל נאלץ ללוות את יתרת הסכום מהוריו. תביעת האישה לזכויות בדירה אף שבהסכם הממון נכתב שהיא שייכת רק לבעל ואמו נדחתה. השופט: לא ניתן לשנות הסכם ממון בהתנהגות.
בני הזוג נישאו לפני כ-17 שנה. לאחר החתונה הם גרו אצל הורי הבעל תקופה קצרה ואז החליטו לרכוש דירה. סוכם ביניהם כי כל אחד ישקיע בדירה את חסכונותיו האישיים: כ-50,000 דולר מצד הבעל ו-120,000 שקל מצד האישה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
לאחר שחתמו על הסכם המכר באוגוסט 2000 ושילמו את התשלום הראשון, התברר כי לאישה אין כלל חסכונות. האישה, שעזבה את הבית זמן קצר לפני מועד התשלום השני, ניסתה לגייס את הסכום דרך תרומות כשפנתה לאנשים, ביניהם לב לבייב, וסיפרה להם שבתה הקטנה חולה וזקוקה לניתוח דחוף בחו"ל.
לאחר שהתגלתה התרמית נאלץ הבעל לפנות להוריו והם הסכימו להשלים את הסכום החסר. על רקע הדברים נחתם בין הצדדים הסכם ממון לפיו לאישה אין זכויות כלשהן בדירה וכל רכוש אחר שיצטבר במהלך הנישואים יחולק שווה בשווה. ההסכם אושר בבית המשפט ב-2001.
בני הזוג צלחו את המשבר, ניהלו חיים משותפים והביאו לעולם 5 ילדים. אלא שבשנים האחרונות, על רקע חזרתה בשאלה של האישה הם נפרדו.
האישה הגישה תביעה לבית המשפט למשפחה בתל אביב בה דרשה מחצית מהדירה.
לדבריה, בשנת 2008 הם ערכו שיפוץ מאסיבי בדירה והגדילו אותה משמעותית. לצורך השיפוץ הם השתמשו בחסכונותיהם ונטלו הלוואה משותפת. לטענת האישה, מדובר ב"שינוי בהתנהגות" של ההסכם המעיד על כוונה כי הדירה המשופצת תהיה משותפת.
האישה הוסיפה כי הם החזירו להורי הבעל את הסכום שהשקיעו בדירה ולכן יש "להשיב את הגלגל לאחור" ולקבוע כי הדירה שייכת גם לה.
עוד טענה האישה כי ההסכם נחתם כשהייתה במצב נפשי קשה לאחר שהתברר ששיקרה והיא חתמה עליו רק כדי להציל את נישואיה. כמו כן, דרשה האישה את ביטול ההסכם בהיותו "מקפח" שכן "לא יעלה על הדעת" להותיר אותה ואת ילדיה ללא קורת גג.
הבעל טען כי יש לכבד את הוראות הסכם הממון ביחס לדירה וכי הוריו לא קיבלו את כספם חזרה, למעט סכום קטן שהוא החזיר להם כשקיבל פיצוי על תאונת דרכים שעבר.
לא השקיעה שקל
השופט נפתלי שילה כתב כי האישה הציגה בכתב התביעה תמונה חלקית ומשובשת, הצהירה כי הדירה נקנתה מכספים משותפים ולא פירטה כי נחתם בינה לבין בעלה הסכם ממון. מדובר בהתנהלות מטעה וחמורה הפוגעת באמינות התובעת, כתב השופט.
השופט הוסיף כי בנסיבות המקרה בהן האישה לא השקיעה "ולו שקל אחד" ברכישת הדירה ההסכם הוגן ביותר ואינו מקפח. בנוסף, האישה לא הוכיחה את טענתה בדבר מצבה הנפשי המעורער.
לעניין השיפוץ הדגיש השופט כי לא ניתן לשנות הסכם ממון בהתנהגות וכל שינוי חייב להיעשות בכתב ולקבל את אישור בית המשפט. אם ביקשה האישה לשנות את מעמדה ביחס לדירה היא הייתה צריכה לבקש את שינוי ההסכם בטרם השיפוץ. משלא עשתה כן – חלות הוראות הסכם הממון לפיהן אין לה כל זכות בדירה, סיכם השופט.
יחד עם זאת נקבע כי לאישה מגיע לקבל מחצית מ"שווי ההשבחה" של הדירה עקב השיפוץ, סך של כ-300,000 שקל.
על מנת שלא להחמיר את הקרע בין הצדדים, לא נפסקו הוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין תמרה רפאלוב עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין