שכירות של בית ברמת השרון הסתיימה כעבור 4 שנים בהגשת תביעות הדדיות בביהמ"ש. מצד אחד השוכרים שביקשו בחזרה את הערבות הבנקאית, ומצד שני המשכירים שטענו לנזקים. השופט לבעלי הבית: שוכרים באמת משתמשים בנכס המושכר.
שני זוגות חתמו על הסכם לשכירות בית ברמת השרון, בשנת 2011. ארבע שנים לאחר מכן חזרו בעלי הבית משהייה ארוכה בחו"ל במטרה לשוב ולהתגורר בביתם.
לייעוץ בחוזי שכירות:
עורך דין דיני מקרקעין
בשלב זה פרץ סכסוך בין הצדדים. המשכירים טענו לנזקים רבים בביתם וחילטו את הערבות הבנקאית – בסך 68,000 שקל – שמסרו להם השוכרים כשחתמו על החוזה.
מכאן הצדדים הגישו תביעות הדדיות בבימ"ש השלום בתל-אביב. השוכרים הגישו תביעה להשבת סכום הערבות ולפיצוי על עגמת הנפש והפגיעה במוניטין שהסב להם החילוט.
בעלי הבית הגישו תביעה נגדית בסך כ-195,000 שקל כפיצוי על הנזקים בבית, בנוסף ל-72,000 שקל עבור איחור של 60 יום בפינוי הבית, לפי תחשיב של 1,200 שקל לכל יום שבו השוכרים לא החזירו את הדירה במצב תקין.
השוכרים (התובעים) טענו כי עם תום השכירות הם פינו את הבית במצב טוב, והנזקים הנטענים נגרמו עקב בלאי סביר או שהיו שם עוד לפני שנכנסו לבית.
המשכירים (הם הנתבעים והתובעים שכנגד) טענו כי השוכרים הותירו אחריהם נזקים רבים בכל הבית. כיוון שהתובעים סירבו לשלם את עלות התיקונים, לא הייתה ברירה אלא לחלט את הערבות הבנקאית.
שני הצדדים הציגו חוות דעת שמאים, כאשר הפער ביניהן היה קיצוני: חוות דעת התובעים העריכה את הנזק ב-15,000 שקל, ואילו חוות דעת הנתבעים העריכה את הנזק ב-165,000 שקל.
אחת הסיבות לכך הייתה מחלוקת עקרונית בין השמאים – האם להתייחס אל הנזקים כאל נזקים "תאונתיים", שלא נגרמו כתוצאה משימוש סביר, או שמא מדובר בשימוש סביר, הפוטר את התובעים מאחריות.
בלאי הוא חלק מהחיים
"לאחר שקראתי את חוות הדעת ולאחר ששמעתי את עדות השמאים איני יכול לקבוע כי חוות דעת אחת עדיפה על השניה. שתי חוות הדעת היו כלליות מאוד ולא מפורטות דיין", כתב השופט עמית יריב.
לאחר מכן, השופט ניתח בפירוט את הנזקים השונים ומצב הדירה. בסופו של דבר, טענות הנתבעים נדחו ברובן, והשופט הגיע למסקנה שהסכום אותו חייבים לבם התובעים בגין נזקי תקופת השכירות מסתכם בכ-33,000 שקל בלבד, בין היתר עבור פגיעה בשיש המטבח, תיקוני צבע מסוימים, דלת שבורה ותיקוני חורים בקירות.
מעבר לכך, השופט קבע שיתר הנזקים הנטענים לא הוכחו או שאינם באחריות השוכרים. בהקשר זה השופט הבהיר שברור שבזמן שכירות נגרם בלאי למושכר. שוכרים משתמשים בנכס שאותו הם שוכרים. תשלום השכירות נועד גם כדי לכסות על הפסד זה, אולם השוכרים לא אמורים להחזיר את הגלגל אחורה, כאילו לא הנכס לא הושכר.
השופט אף דחה את טענת הנתבעים לפיצוי על איחור. ראשית, לנוכח מסקנתו לגבי גובה הנזקים, השופט הבהיר כי סירוב הנתבעים לשלם את מלוא הסכום הוא סביר, ואין מקום להטיל עליהם את תשלום הפיצוי המוסכם.
בסיכומו של דבר, תביעת השוכרים התקבלה ברובה ואילו תביעת בעלי הבית נדחתה ברובה. השופט חייב אותם להשיב לתובעים כ-35,000 שקל, שהם ההפרש בין הנזקים לבין גובה הערבות שחולטה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,250 שקל.
- ב"כ התובעים (והנתבעים שכנגד): עו"ד אורי ששון, עו"ד גל קרול
- ב"כ הנתבעים (והתובעים שכנגד): עו"ד גילי שחמון
* עורכת דין ענבל אלוש-לוצאטו עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.i
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין