לפני כשנתיים הגישה האם כנגד האב תביעת מזונות של כ-15,000 שקל בחודש עבור חמשת ילדיהם. בית המשפט פסק סכום נמוך בהרבה תוך התחשבות בהכנסות שני בני הזוג ביחס לכל רכיבי ההוצאות, אך ציין כי מכיוון שהמשמורת בידי האם חלקה במזונות קטן יותר.
בני הזוג התחתנו בשנת 2000 ולפני כארבע שנים עזב הבעל את הבית. בשנת 2014 הגישה נגדו האישה תביעה לתשלום מזונות חמשת ילדיהם הקטינים.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין משפחה
התובעת העריכה את הוצאות כל אחד מהילדים בכ-3,000 שקל בחודש וטענה כי הם הורגלו לרמת חיים גבוהה. מעבר לצרכים הבסיסיים של דיור, חינוך ומזון כללו הסכומים גם תשלום לחוגים, שיעורים פרטיים, ביגוד ועוד. לטענת האם, על האב לשאת בכל התשלומים באופן בלעדי.
האב לא הכחיש את חובתו לשלם מזונות אך טען כי הסכומים מופרזים, אינם תואמים את אורח החיים והמצב הכלכלי ועולים על הכנסתו החודשית. האב ביקש כי בית המשפט יפסוק סכום מינימלי עבור צרכי הילדים הבסיסיים.
האב הוסיף כי התובעת לא הוכיחה את הוצאות הילדים ודרשה עבורם סכום זהה ללא אבחנה, אף שהם בגילאים שונים.
האב ביקש עוד להתחשב בהכנסתה של האם ובכך שבתו מנישואיו הקודמים נמצאת במשמורתו והוא נושא בכל הוצאותיה.
אורח החיים השתנה
השופט מחמוד שדאפנה מבית המשפט למשפחה בטבריה הבהיר כי אם בעבר חיוב מזונות הילדים הוטל באופן בלעדי על האב, בשנים האחרונות השתנתה המגמה והחלוקה של נטל המזונות שוויונית יותר, לא רק ביחס לחיובים "מדין צדקה" (כגון תשלום על צעצועים, חופשות, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש) אלא גם ביחס לצרכים הבסיסיים (הוצאות דירה, מזון, חשמל, מים, גז וטלפון).
לדברי השופט, "אורח החיים שלנו השתנה באופן קיצוני ורוב הנשים השתלבו במעגל העבודה ומשתכרות טוב למחייתן". בנסיבות אלה, חיוב הבעל באופן בלעדי מפלה אותו ועלול להביא למצב אבסורדי בו "בקושי יישאר לו מינימום קיום, ובמקביל האישה תישאר עם משכורת מלאה". לפיכך, כאשר האם עובדת ומשתכרת טוב למחייתה, כמו במקרה זה, יש להתחשב בכך בפסיקת המזונות.
עם זאת ציין השופט, במסגרת האיזון יש להתחשב בשיקולים נוספים כגון אצל מי מההורים המשמורת על הילדים. ההסבר לכך הוא שגידול הילדים "משליך פעמים רבות על יכולתו של ההורה המשמורן לייצר הכנסה, להתקדם בעבודתו או בלימודיו ולהקדיש את כל משאביו הנפשיים, מרצו ויכולתו לפיתוח קריירה שבה הוא חפץ".
במקרה זה, האישה היא זו שמגדלת את חמשת הילדים ולכן בחישוב המזונות אין לחייב את שני בני הזוג באופן שווה.
השופט ציין כי הצדדים לא הוכיחו כראוי את הוצאות הילדים ולכן הוא קובע אותם על דרך האומדן ובהתחשב בסכום המינימום שנקבע בפסיקה למזונות קטין – כ-1,300 שקל.
ביחס לדיור קבע השופט כי הדירה ששכרה האם יקרה מדי והיה עליה לשכור דירה בסכום סביר יותר שאינו עולה על 4,200 שקל. האב חויב בחצי משכר דירה זה וכן בחצי מהוצאות הדירה – חשמל, ארנונה, כבלים וגז. כן נקבעו הסדרים המחלקים בין הצדדים את הוצאות הבריאות והחינוך החריגות.
סכום המזונות שפסק השופט עבור כל אחד מהילדים נע בסיכומו של דבר בין 800 ל-1,500 שקל בחודש.
השופט הסביר כי אינו נותן צו להוצאות "על מנת למנוע הסלמה במערכת היחסים של הצדדים".
- ב"כ התובעת: עו"ד ארנון שוטלנד
- ב"כ הנתבע: עו"ד מאיה הר ציון
* עורכת דין שרון בירון מרקוביץ עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין