הפרויקט כבר אושר על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחיפה, אלא שאז קם אחד מחבריה והודיע על הגילוי המרעיש. מלחמת הדיירים בגופי התכנון הסתיימה בהפסד צורב. השופטת יעל וילנר: לא ניתן לנצל עבירות בנייה כדי לזכות בהטבות שמעניקה תמ"א 38.
במהלך שנת 2009 פנו דיירי בניין בן שתי קומות מגורים בחיפה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כדי שתאשר להם תוספות בנייה בהתאם לסעיף 11 של תמ"א 38. לפי הסעיף, ניתן לאשר תכנית כזו אם המבנה עולה על שתי קומות ושטחו הכולל גדול מ-400 מ"ר. במקרה הזה, הדיירים טענו שהמבנה ענה על התנאים כיוון שיש בו גם קומת עמודים (קומה מפולשת).
לשאלות בנושא תמ"א 38
פנה ל-עו"ד תמ"א 38
כעבור כארבע שנים, ולמרות התנגדות מצד דיירים המתגוררים בסמיכות לבניין, החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובניה לאשר את הבקשה. אלא שזמן קצר לאחר מכן הגיש אחד מחברי הוועדה התנגדות וטען שהבניין לא עומד בדרישות התוכנית כיוון שלא ניתן להחשיב את קומת העמודים כקומה לצורך התוכנית.
בעקבות ההתנגדות, ביקשה הוועדה חוות דעת מהיועצת המשפטית שלה שגילתה כי קומת העמודים נבנתה בניגוד להיתר הבנייה. משכך, המליצה היועצת שלא להחשיב אותה לקומה. בהתאם להמלצה ומאחר שהבניין לא עולה על שתי קומות, החליטה הוועדה לבטל את האישור שניתן.
ערר שהגישו הדיירים לא סייע להם, וגם ועדת הערר דחה אותם. משכך, עתרו הדיירים המאוכזבים לבית המשפט המחוזי בחיפה וטענו כי הבניין עונה על דרישות התמ"א, שכן לשיטתם, הבניין כולל בפועל ארבע קומות: שתי קומות מגורים, קומת גלריה וקומה מפולשת – היא קומת העמודים – שנחשבת כקומה לפי תקנות התכנון ובניה.
מנגד, טענו הוועדות כי כלל לא ניתן להגדיר את קומת העמודים וקומת הגלריה כ"קומות". לשיטתם, קומת הגלריה התווספה בשלב כלשהו למבנה תוך ניצול חלל קיים, וממילא לא גרמה לשינוי כלשהו בגובה הבניין.
בנוסף, הן טענו כי אין מקום להתייחס לקומת העמודים כקומה בין היתר משום שנבנתה בחריגה מהיתר הבנייה.
בניגוד להיתר
השופטת יעל וילנר הבהירה כי לא ניתן לנצל עבירות בנייה כדי לזכות בהטבות שמעניקה תמ"א 38. העובדות הן שבתכנית הבניין קומת העמודים הוגבלה לגובה של עד שני מטרים ואילו בפועל, היא נבנתה בגובה של מעל ל2.2 מ' – כלומר, בניגוד להיתר – ולכן לא ניתן להחשיב אותה כ"קומה" ולהכשיר את העבירה.
כמו כן, קיבלה השופטת את הטענה שגם קומת הגלריה, שלא הגביהה את הבניין, אינה נחשבת לקומה לצורך תמ"א 38.
מכאן, הגיעה השופטת למסקנה שהוועדות דחו בצדק את בקשת הדיירים ודחתה את העתירה, כך שהם לא יוכלו לקיים את הפרויקט הרצוי בבניין. העותרים חויבו בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל לכל אחת מהוועדות, וב-5,000 שקל לשכנים שהתנגדו לבקשה מלכתחילה.
- ב"כ העותרים: עו"ד מוראד ביקי
- ב"כ המשיבים: עו"ד קרן גולדשמיט, עו"ד תמי שפיר, עו"ד דן שכטרמן, עו"ד פרזנצ'בסקי
* עו"ד שלומי אביחצירא עוסק בתמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין