מאת: עו"ד רעות נחמיאס-פלדר
לפסק הדין בעניין כלוף ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
כמה זמן לוקח לעיריית תל אביב לדון בהשגה על שומת ארנונה מוגזמת? במשפט שניהל בעל דירה בעיר נגד העירייה, התברר כי הדיון בעניינו ארך 9 שנים, שבסופן התגלה שאכן חויב ביתר. התנהלות ועדות העירייה קוממה את ביהמ"ש.
בעל דירה בתל אביב הבחין בשלב מסוים, כי חיוב הארנונה של דירתו נעשה עפ"י שטח של 121 מ"ר, בעוד ששטחה 93 מ"ר.
בעל הדירה הגיש השגות על ועררים חוזרים ונשנים לעיריית תל אביב על השומה, עד שבמאי 2012 הגיע פקח מטעם העירייה לדירה, ונוכח לדעת שהצדק עם בעל הדירה. בעקבות זאת, עודכן שטח הדירה רטרואקטיבית משנת 2003.
אלא שבעל הדירה, שטען שהגיש השגות לעירייה עוד משנת 1995, דרש מהעירייה שתעדכן את שטח הדירה החל משנה זו ותשיב לו את כל הסכומים ששילם ביתר לאורך השנים. וועדת ההשגות של העירייה סירבה לבקשתו והוא ערער על כך לביהמ"ש המחוזי בתל אביב.
בעל הדירה אמר כי התנהלות הוועדה הייתה בעייתית מאוד ולקתה במחדלים רבים. הוא הדגיש כי הוועדה ביקשה להאריך את מועד הגשת תשובתה 7 פעמים, ולקח לה 9 שנים להגיע להחלטה.
הוא ביקש להורות על קבלת כל העררים שהגיש לאורך השנים, להשיב לו את הכספים ששילם ביתר החל מ-1995 ולבטל את הריבית על חיובי הארנונה שלא שילם. עוד לדבריו, אם מנהל הארנונה אינו משיב להשגה תוך חודשיים, יש לראותה כאילו התקבלה.
לטענת מנהל הארנונה, לא התקבלו מבעל הדירה השגות עד שנת 2003, ובכל מקרה טענה זו כבר התיישנה. לדבריו, העיכוב בהחלטה נבע מהתנהלותו של בעל הדירה, שביקש להעביר את הדיונים להרכבים שונים. עוד טען, כי את בקשות הארכת המועד הגישה כדין לנוכח אלפי העררים שהוא מתמודד עמם בשנה.
סחבת קיצונית
השופטת רות רונן קבעה כי בעל הדירה לא הוכיח שהגיש השגות לפני שנת 2003, ומשכך חיובי הארנונה ביחס לשנים אלו סופיים, ולמעשה קיבלה רק ערר אחד שהגיש, בנוגע לחיובים משנת 2010 והורתה לעירייה להחזיר לו את הכסף.
עם זאת, השופטת לא חסכה ביקורת על הסחבת בה נקטה העירייה, שדנה 9 שנים בעררים שהגיש בעל הדירה. התנהלות הוועדה בעייתית מאוד, קבעה השופטת, ומעידה על כשל תפקודי משמעותי ביותר. השופטת ציינה, כי הוועדה מחויבת לנהל את ההליכים שמגיעים לפתחה ביעילות ובמהירות, ואין ספק שכשלה כשלא השכילה לנהל דיון קצר וענייני, גם אם בעל הדירה ניסה לסרבל את ההליך.
התארכות ההליכים הקיצונית, קבעה השופטת, אינה מאפשרת לעבור לסדר היום. משכך, ואף שמרבית טענותיו של בעל הדירה נדחו, הפחיתה השופטת את שיעור הריבית על החיובים של בעל הדירה ולא חייבה אותו בהוצאות העירייה.
נראה כי ביהמ"ש שוב הזכיר את חשיבות סד הזמנים הקצר שנקצב בדיני הארנונה. בנוסף, קבע ביהמ"ש כי לו הסמכות לדון בשיעור הריבית אותה ישלם הנישום, ובמקום הריבית הקבועה על חיובים לרשויות מקומיות, הורה על ריבית נמוכה יותר כקבוע בחוק פסיקת ריבית.
בדיני הארנונה שיעורי הריבית הם גבוהים מאוד, ולאור העובדה שמדובר על שנות חוב רבות, הרי שהפחתת שיעורי הריבית כאן משמעותית מאד. מכאן, שגם אם מכונות הצדק פועלות לאט - הרי שהצדק נעשה.
לפסק הדין בעניין כלוף ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
* עו"ד רעות נחמיאס-פלדר עוסקת במיסוי עירוני ברשויות מקומיות ובדיני מקרקעין.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין