לפי התוכנית, שאושרה ב-2014, אמור מתחם מלון "דן אכדיה" בהרצליה לגדול פי ששה. בית המשפט קיבל את עתירת הוועדה המקומית ועיריית הרצליה, שבעבר תמכו בתוכנית אך שינו את עמדתן, והחזיר את הדיון לוועדה, לצורך בחינת ההשלכות התחבורתיות.
בעתירה יוצאת דופן שהגישו הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה ועיריית הרצליה הן טענו כי יש לבטל את החלטות הוועדה המחוזית תל אביב והמועצה הארצית לתכנון ובניה מ-2014 לאשר תוכנית להגדלת שטח מלון "דן אכדיה" בעיר.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין תכנון ובניה
לדבריהן, מדובר באחת התוכניות הגדולות והמשמעותיות ביותר בהרצליה המאפשרת למלון להוסיף שלושה מבנים בני 8 ו-17 קומות וכן עשרות מטרים רבועים של שטחי מסחר, מסעדות ואולמות.
לטענת העותרות, התוכנית אמנם הוגשה לאישור הוועדה המחוזית ב-2006 על ידן, אך הדבר נעשה בתקופת כהונתה של ראשת העיר הקודמת. לאחר הבחירות המקומיות ב-2013 שונה הרכב הוועדה המקומית ומועצת העיר והתוכנית נבחנה מחדש.
לדבריהן, מאז הוגשה התוכנית לאישור חלו שינויים מבחינת סדרי התנועה, כבישי גישה ומקומות חניה, ואלה אינם מקבלים ביטוי בגרסה המאושרת של התכנית.
העותרות טענו כי החלטת הוועדה המקומית והמועצה הארצית אינה סבירה ומתעלמת מצרכי החניה והגישה של אלפי המבקרים הנוספים שיגיעו לאזור, בעיקר בחודשי הקיץ.
המשיבות טענו מנגד כי מדובר ב"ניסיון נפסד" של העותרות למנוע את קידומה של התוכנית שהן עצמן תמכו בה באופן נלהב רק לפני שנתיים. לדבריהן, חילופי השלטון אינם מצדיקים ביטול הליך תכנוני שנמשך שנים רבות.
המשיבות ציינו עוד כי בשנת 2012, לאחר שהתוכנית אושרה בפעם הראשונה, הוגשה כנגדה עתירה על ידי התושבים אך היא נדחתה בבית המשפט בכפוף להחזרת הדיון לוועדה לבחון את שאלת העומס התחבורתי. הוועדה התכנסה ומצאה לנכון לאשר את התוכנית כלשונה בהתאם להמלצות יועץ התחבורה מטעמה ואין הצדקה לפתוח את הנושא מחדש כעת.
תחושת אי נוחות
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב כתבה כי "התכנית יוצרת שינוי מהותי במארג המקומי והופכת את המלון מבניין קטן ומיושן, לרצף של 4 בניינים רבי קומות, הניצבים כחזית אחת מול פני הים".
לדבריה, אמנם העמדה שמציגות העותרות כיום "שונה ב-180 מעלות" מהעמדה שהוצגה על ידן בעבר והדבר מעורר "תחושת אי-נוחות", אך בתי המשפט פסקו לא אחת כי מוסדות תכנון רשאים לשנות את עמדותיהם לצורך שמירה על האינטרס הציבורי.
לקביעת השופטת, מעיון בהחלטת הוועדה המחוזית עולה כי היא לא ערכה "דיון מחדש" בשאלות התחבורתיות והסתפקה בממצאי בדיקה לא מקיפה שנערכה שנתיים קודם. גם היועץ מטעמה "עשה מלאכתו קלה" ואימץ את בדיקות התנועה שהוגשו על ידי יזם התוכנית, כתבה השופטת.
לדברי השופטת, הוועדה לא התייחסה לעובדה שאורחי המלון ואנשים שיגיעו לחוף הים יתנקזו לרחוב אחד בקרבת המלון ולא דנה בשאלה המתבקשת היכן הם ייסעו ויחנו.
השופטת סיכמה כי הוועדה קיבלה את החלטתה ללא תשתית עובדתית ואישור המועצה הארצית היה לקוני ולא מנומק ולכן הורתה על ביטול החלטותיהן והחזרת הדיון (בפעם השנייה) לוועדה המחוזית לבחון את הנושא התחבורתי.
השופטת הדגישה כי מכיוון שהעותרות לא הוכיחו שקיימות נסיבות מיוחדות לפתיחת התוכנית מחדש, הוועדה אינה צריכה לשוב ולדון בתוכנית כמכלול.
המשיבות – הוועדה המחוזית, וועדת הערר, חברת "מלונות דן" ומלון "דן אכדיה" – חויבו לשלם לעותרות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 50,000 שקל.
- ב"כ העותרות: עו"ד אילנה בראף-שניר
- ב"כ המשיבים: עו"ד תמר עיני מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), עו"ד צבי פירון, עו"ד ענת בירן
* עורכת דין רחל בכר עוסקת בדיני תכנון ובניה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין