בתחילת 2015 שילמו בני הזוג לחברת "אאורה ישראל" דמי הרשמה בסך 15,000 שקל לצורך רכישת דירה בפרויקט ששיווקה בפרדס חנה-כרכור. העסקה לא יצאה אל הפועל והחברה סירבה להחזיר להם את כספם. בתחילת החודש זכו בני הזוג בתביעה כנגד החברה.
בתחילת חודש ינואר בשנה שעברה התעניינו בני הזוג ברכישת דירה מחברת "אאורה ישראל – יזמות והשקעות בע"מ", ששיווקה את פרויקט "שכונת כליל החורש (דירת נוף)" בפרדס חנה-כרכור.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין חוזים
בהגיעם למשרדי החברה הציעה להם נציגת המכירות לחתום על "בקשה לרכישת דירה" ולשלם דמי הרשמה של 15,000 שקל על מנת לשריין את הדירה המסוימת שרצו. הזוג חתם על הבקשה ושילם את דמי ההרשמה, לא לפני שווידא עם הנציגה כי דמי ההרשמה יוחזרו להם במקרה שבו לא ירכשו את הדירה.
עסקת המכירה לא יצאה אל הפועל אך כל הפניות של בני הזוג לחברה להשבת דמי ההרשמה לא נענו.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בתל אביב, בני הזוג, שיוצגו על ידי עו"ד דורי גורן ממשרד א. גורן, טענו כי בפגישתם עם נציגת המכירות הם הביעו בפניה את חששם לחתום על בקשת המכירה, מכיוון שצוין בה שדמי ההרשמה לא יוחזרו. נציגת המכירות הרגיעה אותם ואמרה כי במידה שהם יתחרטו מכל סיבה שהיא, דמי ההרשמה יוחזרו להם במלואם.
לדברי התובעים, הנציגה אף הוסיפה בכתב ידה סעיף לפיו "ההרשמה כפופה להסכמות משפטיות, במידה ולא יגיעו יוחזרו דמי ההרשמה במלואם למבקש".
הנתבעת, שיוצגה על ידי משרד עו"ד אטרקצ'י ושות', הכחישה כי הייתה הסכמה גורפת להשבת דמי ההרשמה וטענה כי בסעיף שהוסף בכתב יד הוגבלה ההשבה רק למקרה בו לא יגיעו הצדדים ל"הסכמות משפטיות", להבדיל מהסכמות לגבי התנאים המסחריים של העסקה.
לטענת הנתבעת, העסקה לא התגבשה עקב מחלוקות באשר ללוח התשלומים, כך שמדובר בתנאים המסחריים של העסקה ולכן התובעים לא זכאים להשבה.
הנתבעת הדגישה כי להבדיל מהתנאים המסחריים, המחלוקות המשפטיות יושבו כולן במהלך המשא ומתן בין באי כוח הצדדים.
נציגת המכירות לא העידה
הרשם הבכיר אמיר צ'כנוביץ קיבל את גרסת התובעים לעניין ההבטחה שנתנה להם נציגת המכירות להשבת דמי ההרשמה.
עוד ציין השופט כי הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את נציגת המכירות ובחרה להעיד במקומה את סמנכ"ל הכספים, שלא לקח חלק במשא ומתן עם התובעים או בהליך החתמתם על הבקשה למכירת דירה.
"הנתבעת בחרה מטעמיה היא להימנע מלזמן עדים רלוונטיים מהותיים", כתב השופט, והבהיר כי יש לזקוף הימנעות זו לחובתה.
השופט גם דחה את פרשנות הנתבעת לסעיף שהוסיפה הנציגה בכתב יד, וקבע כי אין בלשון הסעיף כל בסיס לאבחנה שמבקשת הנתבעת לעשות בין "הסכמות משפטיות" לבין "הסכמות מסחריות".
השופט הוסיף כי גם אם היה מקבל את אבחנת הנתבעת, הרי שדין התביעה להתקבל מכיוון שמתכתובות המיילים בין הצדדים עולה כי נותרו ביניהם מחלוקות משפטיות לעניין נוסח חוזה המכר.
בנסיבות אלה קיבל השופט את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 15,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות של 9,000 שקל.
לקריאת פסק הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין