בתאונה הטראגית שהתרחשה לפני שנתיים נהרגו ארבעה ורבים נפצעו, לאחר שאוטובוס התנגש במשאית גדולה שעמדה בשולי הכביש. ביהמ"ש קיבל את ערעור הנהג והפחית את עונשו לשלוש שנות מאסר.
באוגוסט 2013 אירעה תאונה מחרידה בכביש 6: אוטובוס שעשה את דרכו לכיוון דרום התנגש במשאית זבל (שגררה מכולה גדולה) שעמדה בשוליים, אף שנהג המשאית הפעיל את האורות המהבהבים של רכבו, הציב משולש אזהרה והמתין בתא הנהג עד להגעת חילוץ.
לשאלות על דיני תעבורה:
כנסו לפורום דיני תעבורה של פסקדין
האוטובוס נסע במהירות (מותרת) של כ-100 קמ"ש, פגע בעוצמה רבה בנגרר ובמכולה שהורכבה עליו. ארבעה מנוסעי האוטובוס נהרגו ורבים נפצעו, בהם שישה קשה.
במסגרת הסדר טיעון, נהג האוטובוס הודה והורשע בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת חבלה של ממש. בימ"ש לתעבורה באשדוד גזר עליו 4 שנות מאסר, בנוסף למאסר על תנאי, שלילת רישיונו ופיצוי בסך 20,000 שקל לכל אחת ממשפחות ההרוגים.
העונש המקסימלי על גרימת מוות ברשלנות הוא שלוש שנים. אלא שביהמ"ש, שראה ברשלנות הנהג "רשלנות גבוהה", הטיל על הנהג ענישה מצטברת, כך שהתאונה נחשבה כאירוע אחד המורכב ממעשים רבים כמספר קורבנות, לאור ריבוי הנפגעים.
על חומרת עונש המאסר בפועל, הגיש הנהג ערעור בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע.
הוא טען שמדובר ברשלנות רגעית ולא מתמשכת, שאירעה סמוך מאוד להתרחשות התאונה, שכן ממרחק מסוים (כ-210 מטר) ועד לפגיעה, המערער כלל לא יכול היה להבחין במשאית ובנגרר.
לכן, טען המערער, כי לא מדובר בנסיבות חמורות או חריגות המצדיקות הצטברות הענישה.
עוד נטען כי ביהמ"ש לא ייחס מספיק משקל למצבו האישי של המערער, היותו אזרח נורמטיבי, בן 62, איש משפחה, נהג מקצועי ותיק ומוערך, הסובל מבעיות לב, ראיה, שמיעה, רגליים וכן מהתדרדרות במצב הנפשי עקב התאונה.
המדינה טענה שלא מדובר ברשלנות רגעית. ובכל מקרה, נהג רכב ציבורי צריך לנהוג בזהירות מוגברת, ובמקרה של רכב ציבורי, התוצאות קשות יותר בהשוואה לתאונות של רכב פרטי.
עוד נטען כי העונש נכון ומאוזן בהתחשב במצבו האישי של המערער מחד ובתוצאות הקשות והאינטרס הציבורי מצד שני.
שברה את רוחו
השופט יואל עדן סבר שיש לקבל את הערעור ולהפחית בעונש. לעמדתו, אמנם מדובר ברשלנות גבוהה אך לא ברשלנות "גבוהה מאד" וקיצונית עד כדי כך שמצדיקה ענישה מצטברת. לא נלוו לרשלנות עבירות נוספות, המערער נהג במהירות מותרת בנתיב שבו הוא אמור לנסוע. בנוסף, לא ברור אם נגרר המשאית שעמדה בצד הדרך בלט אל תוך נתיב הנסיעה של המערער, וגם מצב שדה הראייה לא לגמרי התברר.
השופט הסביר שהאפשרות לראות במעשה פלילי אחד מספר מעשי עבירה, כך שהענישה תהיה מצטברת, צריכה להיות מאד נדירה כשמדובר בעבירות רשלנות, שבהן לאדם שביצע את העבירה לא הייתה מחשבה פלילית, כלומר הוא לא הביא לתאונה בכוונה או מתוך אדישות.
המערער הוא "אדם אמין ואחראי ומסור, התאונה הותירה בו את אותותיה ושברה את רוחו", הוסיף השופט, והציע להפחית את העונש ל-2.5 שנות מאסר.
הנשיא יוסף אלון והשופטת רחל ברקאי הסכימו עם קביעותיו ונימוקיו של השופט עדן, אך סברו כי לאור הרשלנות הגבוהה והתוצאות הטראגיות, העונש צריך להיות 3 שנים – עונש המקסימום על גרימת מוות ברשלנות – וכך נקבע בסופו של דבר.
- ב"כ המערער: עו"ד י. טמיר
- ב"כ המשיבה: עו"ד ו. סיגל
* עו"ד שי גלעד עוסק בתעבורה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין