בית הדין הארצי לעבודה קבע שלמרות העובדה שהמנוח נפטר כשעוד היה נשוי, בפועל אשתו לא הייתה תלויה בו כלכלית והם ניהלו חיים נפרדים, בין היתר בשל מחלת הנפש ממנה היא סובלת.
אלמנה הלוקה בנפשה הגישה בינואר 2012 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לקבלת קצבת שאירים מהחברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן", בה היה חבר בעלה המנוח, שנפטר ב-2011 לאחר שלקה בסרטן.
לייעוץ בדיני עבודה:
פנו ל- עורך דין עבודה
אחד התנאים להכרה בזכאות הוא מגורים משותפים. אלא שהאלמנה ובעלה המנוח לא גרו יחד תקופה ארוכה, לטענת האלמנה, עקב מצבה הנפשי ובהמלצת פסיכיאטר ולא משום שנפרדו. היא ציינה כי הם מעולם לא התגרשו, וכי היא סעדה את בעלה המנוח בעת מחלתו ואף עברה לגור עמו כשנה לפני שנפטר.
הקרן מצידה טענה שברשותה תצהיר שהגיש לה המנוח לפני פטירתו, לפיו הוא ואשתו חיים בנפרד ומנהלים משק בית וחשבונות בנק נפרדים, לכן לא מגיעה לאלמנה קצבת שאירים לפי התקנון.
ואולם, ביה"ד האזורי קיבל את תביעת האלמנה. הוא סבר שעל מנת שלא לפגוע באלמנה בשל מוגבלותה, הייתה הקרן צריכה להתאים את פרשנות התקנון למצבה המיוחד.
בערעור שהגישה הקרן לבית הדין הארצי לעבודה, היא חזרה על טענותיה והוסיפה שהאלמנה לא הציגה אף מסמך המעיד על כך שנתמכה כלכלית על-ידי המנוח. בנוסף, לפי הקרן, הפרידה בין בני הזוג לא נבעה מאילוצים הכרוכים במחלת האלמנה, אלא אירעה ביוזמתה ולראייה – היא גם לא הציגה כל מסמך המוכיח כי קיבלו הוראה בנושא מגורם רפואי.
לדעת הקרן ביה"ד האזורי עשה עוול כשלא העניק מספיק חשיבות לתצהיר המנוח, ומנגד העניק חשיבות גדולה מדי למכתב שכתבה עובדת סוציאלית בביה"ח, לפיו האלמנה תמכה במנוח וסעדה אותו לפני פטירתו. לטענתה המכתב נכתב על סמך דברי האלמנה ולא על סמך ידיעת העובדת.
האלמנה הסכימה עם החלטת ביה"ד האזורי, והוסיפה שהייתה תלויה במנוח מבחינה בריאותית, כלכלית, נפשית ופיזית.
האלמנה גם ציינה שיש לה כרטיס חבר של דן המונפק רק לקרובי משפחה, ושהיא רשומה במועדון לקוחות של רשת סופרמרקטים כאשתו של המנוח. היא הוסיפה שגם הביטוח הלאומי קיבל את תביעתה לקצבת שאירים, דבר המעיד על כך שהוכרו כזוג.
תקנון הקרן
השופטות אב"ד רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן וסיגל דוידוב-מוטולה קיבלו את הערעור וקבעו שהאישה לא עומדת בתנאי תקנון הקרן, בין היתר כיוון שלא הוכיחה שיתוף או תלות כלכלית.
לדעת השופטות, גם אם המגורים בנפרד נבעו מאילוץ בשל מחלת הנפש של האלמנה, עדיין יש לבחון אם מערכת היחסים של הזוג כללה קשר זוגי ושיתוף כלכלי, וזאת לאור תכלית קצבת השאירים, שמטרתה להבטיח את זכויותיהם של שאירי המנוח-המפרנס שנקטעו עקב מותו.
לדעתן, הקרן עמדה במוטל עליה להוכיח שבני הזוג פרודים באמצעות אותו תצהיר ולעומתה, האלמנה לא הוכיחה שהייתה זיקה ושיתוף כלכלי בינה לבין המנוח בתקופה הרלוונטית לפי תקנון הקרן (שלוש שנים מתוך חמש שנים שלפני פטירת המנוח, ובהם 12 חודשים אחרונים שלפני פטירתו).
גם מתן הרשאה לשימוש בחשבון הבנק או האמור במכתבה של העובדת הסוציאלית, קבעו השופטות, אינם מספיקים כדי לחזק את טענות האלמנה בדבר חיי שיתוף, ולכן התוצאה המתבקשת היא שהיא אינה זכאית לקצבת השאירים.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערערת: עו"ד אבישי חלפון
- ב"כ המשיבה: עו"ד יוסי חזן, עו"ד שלי חזן
* עו"ד גיורא דבל, ממשרד עוה"ד הכהן -דבל -ספרבר, עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.