ביה"ד לעבודה בירושלים חייב את האוניברסיטה העברית לשלם קצבת שארים לאלמנה של עובד שנפטר ב-2010, אף על פי שהוא חי עם בת זוג אחרת וניהל מול אשתו הליכים משפטיים במשך שנים.
בני הזוג נפרדו בשנת לפני כ-15 שנה, אחרי 25 שנה ביחד. ואולם, הם מעולם לא התגרשו מבחינה פורמלית, ובמשך השנים התקיימו ביניהם הליכים שונים להסדרת חלוקת הרכוש והזכויות המשותפים. כעשור לאחר שנפרדו, הבעל נפטר ממחלה קשה.
בשנים האחרונות לחייו הוא חי עם אישה אחרת, אולם ביהמ"ש למשפחה קבע שהשניים לא נחשבים ידועים בציבור.
על המנוח שעבד באוניברסיטה 33 שנה, חלו עליו הוראות הסכם הפנסיה התקציבית החל על עובדי האוניברסיטה.
לפני כשלוש שנים הגישה פרודתו (אשתו "על הנייר"), תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בה דרשה מהאוניברסיטה לשלם לה קצבת שארים מדי חודש בחודשו.
המחלוקת המרכזית הייתה בנוגע לסעיף ההסכם שבו הוגדרו "שאיריו של נפטר" בניסוח הניתן לפרשנות.
התובעת טענה בין היתר כי בהיותה אלמנתו של המנוח, הרי שהיא זכאית לקצבת שארים בהתאם להסכם הפנסיה התקציבית, ולמרות העובדה שהם היו פרודים, שכן ההסכם מדבר על "מי שהייתה אשתו בשעת מותו". בהקשר זה התובעת טענה שיש לפרש את ההסכם לפי לשונו.
מנגד, האוניברסיטה טענה שאין לראות בתובעת כאלמנתו של המנוח לצורך קבלת הקצבה, שכן השניים חיו בנפרד ולא קיימו שיתוף כלכלי, והמנוח אף חי עם אישה אחרת בשנים האחרונות לחייו. לגישתה, יש להעניק למונח "אשתו בשעת מותו" פרשנות תכליתית ולא להיצמד ללשון באופן דווקני.
עוד נטען בין היתר כי גם אם ייקבע שהתובעת זכאית לקצבה בהתאם להסכם, הרי שיש לשלול את זכאותה לנוכח מסמכים המעידים על כך שהמנוח רצה לנשל אותה מהזכאות.
לעניין זה האוניברסיטה הציגה מכתב שהמנוח כתב שנתיים לפני מותו, במסגרתו ביקש, בין היתר, שקצבת השארים תועבר לבת זוגו הנוכחית. בנוסף נטען כי המנוח נישל את התובעת מצוואתו.
תקופה משמעותית
הנשיא אייל אברהמי קיבל את התביעה, וציין כי האוניברסיטה אינה רשאית להוסיף בדיעבד תנאים או סייגים מעבר לאלה הכלולים בהסכם בעניין הזכאות לקצבת שארים.
השופט אף סבר כי ברוח החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שנחקק ב-2014, תכלית הקצבה נועדה להבטיח לא רק את קיומם הכלכלי של שארי הנפטר שהיו סמוכים אל שולחנו ערב פטירתו, אלא גם להבטיח את קיומם של בני זוג לשעבר, שליוו את הנפטר לאורך תקופה משמעותית.
כמו כן, השופט דחה את הטענות בדבר המכתב והצוואה, בין היתר משום שהמנוח לא הודיע לאוניברסיטה על צוואתו. השופט אף ציין, בין היתר, כי מתן הקצבה לתובעת אינה שוללת את רצון המנוח, שכן בצוואתו הוא התנה את העברת קצבת השארים לזוגתו הנוכחית בכך שתרשום את דירתה על שם ילדיו, דבר שהיא לא עשתה.
בסיכומו של דבר, נקבע כי האוניברסיטה תשלם לתובעת קצבת שארים בשיעור 40% ממשכורתו של המנוח, החל מיום פטירתו ולמשך כל ימי חייה. האוניברסיטה חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.
בתוך כך השופט הבהיר כי אילו בת זוגו של המנוח הייתה מוגדרת כידועה בציבור, היה מקום לחלק את הקצבה בינה לבין התובעת, בהתאם להוראות ההסכם.
- ב"כ התובעת: עו"ד חיה שפיגל ועו"ד חגית חרס ממשרד א. אברמזון ושות'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עידן דדוש ועו"ד אסף ברנזון
* עורך דין אודי בוזמן עוסק בדיני משפחה וחלוקת רכוש
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.