בית המשפט למשפחה קבע שהדירה, שנרכשה על ידי האישה לפני הנישואים, איננה דירת מגורים, ולכן אינה חלק מהרכוש המשותף. כל תוצאה אחרת, קבע השופט, תהיה מנוגדת לרוחו של חוק יחסי ממון.
בני זוג ושלושת ילדיהם גרו במושב בנגב, בדירה שרשומה על שניהם. לפני שעברו לדירה במושב, במשך כשמונה שנים, גרה המשפחה בדירה הרשומה על שם האישה מלפני הנישואים. גם לאיש יש דירה הרשומה על רק שמו בעיר אחרת בארץ.
באוקטובר 2012 בני הזוג התגרשו, והגישו תביעות שונות בנוגע לחלוקת הדירה במושב, מזונות הקטינים ומשמורת.
מתגרשים?
פנו ל- עורך דין גירושין
באותה תקופה האיש גם הגיש תביעה לבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, וביקש מחצית מהדירה שרשומה על שם האישה. לטענתו, מדובר בדירה משותפת שנקנתה מכספיהם המשותפים, כשתשלומי המשכנתא שולמו מחשבונם המשותף. לטענתו הדירה נרשמה על שם האישה משיקולי מס וכדי לקבל משכנתא בתנאים טובים יותר, אך הכוונה הייתה שהיא שייכת לשניהם.
האישה טענה שלאיש אין זכויות בדירה שנקנתה ונרשמה על שמה לפני הנישואים. היא גם טענה שהדירה אמנם שולמה מהחשבון המשותף, אך בפועל רוב הכסף שהיה בו הגיע מהמשכורת שלה כמפרנסת יחידה בשנות הנישואים הראשונות.
הגישה חלפה מהעולם
סגן הנשיאה השופט אלון גביזון דחה את הטענה שהאישה הייתה המפרנסת היחידה, מכיוון שהתרשם כי הכנסתה הייתה נמוכה מדי בשביל לשלם הוצאות של שלושה קטינים, גנים ואחזקת שני רכבים, ולכן סביר שנעזרה באיזושהי הכנסה של האיש.
מעבר לכך ציין השופט, שגם אם הייתה כזו, הגישה לפיה צריך לבחון את תרומת בן הזוג לתא המשפחתי בסכומי הכסף שהוא מפקיד לחשבון המשותף, חלפה מהעולם.
עם זאת, השופט קבע שהזכויות בדירה יישארו שלה בלבד. זאת מאחר שזו אינה דירת המגורים של בני הזוג, אלא דירה נוספת. לדעתו, צריך להקשיח את הכללים שמאפשרים העברת זכויות בדירה שאינה דירת המגורים של בני הזוג, במתן חשיבות גבוהה יותר למי שהנכס רשום על שמו.
יוצא גם, קבע השופט גביזון, שהחלטה זו תואמת את רוח השוויון הכלכלי בין בני הזוג מתגרשים, מכיוון שגם לאיש יש דירה שרשומה רק על שמו. כך, לפי החלטתו, יוצא שהדירה שרשומה על שם האיש נשארת בבעלותו, הדירה על שם האישה נשארת בבעלותה, והדירה במושב שייכת לשניהם באופן שווה.
פעולה אחרת, סבר השופט, הייתה מובילה לתוצאה לא צודקת ולא שוויונית בה לאיש הייתה בעלות בדירה שרשומה על שמו, בעלות במחצית מהדירה שרשומה על שם האישה ובעלות במחצית מהדירה במושב, בעוד שהאישה הייתה נותרת עם מחצית מהבעלות בדירה שבמושב ומחצית מהבעלות בדירה הרשומה על שמה – תוצאה שגם נוגדת את חוק יחסי ממון.
לאור האמור נדחתה התביעה, ונפסק שהאיש ישלם לאישה הוצאות משפט בסך של 15 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דן מלכיאלי, עו"ד צחי פנקס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מירב יהושוע
* עו"ד אריאל צ'צ'קס עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין