בתיקון לחוק מ-2009 נקבע כי אלמנות צה"ל יכולות להיות גם נשים שברבות השנים נישאו לאחרים. ביהמ"ש קיבל את ערעור האישה להכיר בה כידועה בציבור של חלל צה"ל, לאחר שהגיע למסקנה שהשניים חיו כזוג.
השניים הכירו ב-1971 בזמן ששירתו יחד בקבע במודיעין. שנתיים אחר כך הם התארסו וקבעו את החתונה ל-30 לאוקטובר 1973. באותו זמן שניהם כבר סיימו את שירותם.
ב-6 לאוקטובר באותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, וכמו רבים אחרים האיש גויס למילואים. שמונה ימים לפני החתונה הוא נפל בקרבות.
נפגעתם בעקבות שירותכם?
פנו ל-עו"ד דיני צבא
חמש שנים אחר כך ארוסתו נישאה לאדם אחר, ולימים התגרשה.
בשנת 2010 היא פנתה לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כ'ידועה בציבור' של המנוח, בעקבות תיקון בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שאִפשר לאלמנות (כולל ידועות בציבור), להיות זכאיות לתגמולים, מענקים והטבות על פי הדין, גם אם נישאו לאחר.
לאחר שקצין התגמולים דחה ב-2012 את בקשתה, היא הגישה ערעור בבימ"ש השלום בתל אביב.
בתיק העידו מספר קרובי משפחה וחברים מהתקופה ההיא. המערערת טענה שהיא עומדת בכל התנאים להכרה בה כ'ידועה בציבור', כיוון שהתגוררה עם המנוח במשך השנים – כולל במועד בו נפל – בדירות שונות בתל-אביב.
לטענתה, אמנם לא היה להם חשבון בנק משותף, אולם הייתה להם "קופה משותפת", תכולת הבית הייתה משותפת, ובדלת הכניסה התנוסס פתק עם השם של שניהם.
בעיני קצין התגמולים, העדים סיפרו דברים כלליים שמהם ניכר כי המערערת והמנוח היו ביחסי חברות, אך לא חיו יחד כבעל ואישה ולא ראו את עצמם ככאלה, היות שלא היה להם חשבון משותף, כתובותיהם ברישומי משרד הפנים היו שונות, ובמסמכים שונים שמילא המנוח ציין תחת הכותרת "סטטוס" – "רווק".
עוד נטען כי המערערת לא הגישה בקשה לצו ירושה ולא הייתה אחת מיורשי המנוח.
בהחלט קשר רציני
השופטת מי-טל אל-עד קרביס נכנסה לעומק הפרטים והגיעה למסקנה שהשניים אכן גרו יחד בדירות שונות, גם אם בתחילה עם שותפים נוספים.
המערערת רשמה את כתובתה אצל סבתה כשעברה מבאר שבע לתל אביב. הכתובת שימשה לצורך קבלת דברי דואר, הסבירה השופטת וציינה כי "יש טעם של ממש בדבריה של המערערת כי לא היה טעם בשינוי כתובות, כל עוד השניים היו סטודנטים ועברו בכל שנה דירה".
שנית, השופטת הסבירה כי הקריטריונים לקביעת "ידועים בציבור" הם חיי אישות וניהול משק בית משותף. כל מקרה נבחן לגופו והקריטריונים אינם נוקשים, ויש לבחון גם את הפן הסובייקטיבי – כיצד הצדדים תפסו את עצמם.
מדברי העדים השונים, השופטת השתכנעה כי השניים אכן חיו במסירות ובאהבה אחד לשנייה, והקשר ביניהם בהחלט היה רציני, גם רגשית וגם "כלכלית".
השופטת ציינה כי "העובדה כי גם משפחת המנוח רואה במערערת עד היום, למעלה מ – 40 שנים לאחר נפילת יקירם, כבת זוג, מחזקת את טענותיה".
כמו כן, השופטת הבהירה שקשה להאמין שזוג צעיר המתפרנס מעבודות סטודנטים יחשוב על פתיחת קופות גמל או חסכונות משותפים.
בנוגע לטפסים שהמנוח מילא, השופטת קיבלה את ההסבר של המערערת, שסיפרה בפשטות כי הוא רשם "רווק" כיוון שלא היה נשוי, ובזמנו לא הייתה אופציה לרשום משהו אחר.
לכן, בסיכומו של דבר, הערעור התקבל. נקבע כי המערערת עונה על הגדרת "אלמנה". המשיב ישלם למערערת בהוצאות בסך 7,500 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד דן יערי
- ב"כ המשיב: לא צוין
* עו"ד גיא סיוון עוסק בייצוג נכי צה"ל ובדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין