תת"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
9036-04-16
08/06/2016
|
בפני השופטת:
דורית בונדה
|
| - נגד - |
המבקש:
ליאור עובדיה
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
1.לפני בקשה לביטול גזר-הדין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 24.5.16, בהעדר התייצבות לדיון ההקראה אשר נקבע בעניינו ואליו זומן כדין.
2.כעולה מכתב האישום, רכבו של המבקש צולם במצלמת א' 3 ביום 10.10.15 כשהוא נוסע בדרך עירונית בה המהירות המרבית המותרת הינה 50 קמ"ש, במהירות של 75 קמ"ש.
3.חרף עברו המכביד של המבקש, הכולל 44 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, הרי שבגזר הדין הושת על המבקש קנס בסך של 750 ₪ בלבד.
4.לטענת המבקש, לא התייצב לדיון עקב מחלתו. לבקשתו צורף אישור רפואי שניתן לו ביום 5.6.15 (12 ימים לאחר הדיון) ולפיו הוענק לו יום מחלה בודד ביום 24.5.16. על גבי האישור צוין כי הוא "אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הבטחון".
5.לטענת המבקש הרכב היה בשימוש משפחתו אך הוא אינו יודע מי נהג בו.
6.לתיק הוגשה תגובת המשיבה והתנגדותה לבקשה, זאת מהטעם כי אישור המחלה הונפק בדיעבד וכי העונש אשר נגזר על המבקש "מאוזן ומתאים".
7.בהתאם לרע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (2.10.13) החלטתי לדון בבקשה שלא בנוכחות הצדדים, לאחר שהצדדים שניהם העלו טענותיהם כאמור על הכתב.
דיון
8.בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ניתן להורות על ביטול פסק-דין אשר ניתן בהעדר (ובעניינינו נתבקש ביטול גזר-הדין), באם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון או באם אי ביטול פסק הדין יגרום עיוות דין לנאשם.
9.ברע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מדינת ישראל (14.3.07), דחה בית המשפט העליון, כב' השופט ס' ג'ובראן בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת נ' אהד (מחוזי מרכז) בה נקבע, בין היתר, כי היה על הנאשם לדאוג למשלוח הודעה לבית המשפט על היעדרו מפאת מחלה. בית המשפט העליון קבע, ביחס להיעדרות נאשם ממשפטו עקב מחלה:
".. העובדה כי המבקש לא הגיע לדיון ולא הודיע על כך לבית-המשפט עקב מחלתו, אינה כשלעצמה מצדיקה את ביטול פסק הדין..."
9.בר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) בעמ' 279 (מיום 14.8.85), כב' הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז), קבע ביחס לאי התייצבות נאשמים לדיוני תעבורה:
"זכותו של הנאשם היא, כי יוזמן כדין וכי תינתן לו האפשרות להיות נוכח במשפט, במועד שנקבע, אם יבחר בכך. כידוע, יש לא מעטים מבין הנאשמים בעבירות תנועה, אשר בוחרים מעיקרא שלא להתייצב בשל טעמים שונים, ואף זאת זכותם, אם הם מקיימים את התנאים שנקבעו בקשר לכך בחיקוקים הרלוואנטיים; מכאן גם התפתחה השיטה של ברירת המשפט, הנוהגת עתה ואשר בנויה כל-כולה על קיום הדיון שלא בנוכחות הנאשם, אלא אם זה האחרון בוחר בכך מפורשות. משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט....מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין".