תת"ע 10439-05-16 מדינת ישראל נ' סורי ווסאם

1.כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן - פקודת התעבורה) ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה).

2.מכתב האישום עולה כי ביום 21.05.16, בשעה 17:03, נהג הנאשם באופניים חשמליים ברחוב דרך מצריים לכיוון רחוב דרך עובדה באילת. בבדיקה שנערכה לו נמצא בגופו ריכוז אלכוהול של 410 מיקרוגרם בליטר אחד של אויר נשוף.

3.ב"כ הנאשם כפר במיוחס לנאשם והסכים להגשת ראיות המאשימה. לאחר שהוגשו ראיות המאשימה, טען ב"כ הנאשם כי "אין להשיב לאשמה" וביקש להעלותן על הכתב.

טיעוני הצדדים

4.מפיו של ב"כ הנאשם נשמעה טענה אחת והיא כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה, בשלב זה של ההליכים ולא הוכיחה כי הנאשם נהג באופניים חשמליים ומשכך גם אם היה הנאשם שיכור בעת שנעצר, הרי נהיגתו על אופניים רגילות אינה מצדיקה את העמדתו לדין בגין עבירה זו ואף לא בגין עבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון ללא דיבורית (עבירה נוספת בגינה הועמד הנאשם לדין וזאת משום שמערכת האכיפה לא אוכפת עבירות אלה בגין נהיגה על אופניים.

5.ב"כ הנאשם טען כי אמנם בדו"ח השוטר בן חיימוביץ (ת/14) צוין כי מדובר באופניים חשמליים, אך לא צוין כל נתון נוסף ביחס לאותם אופניים. בדו"ח נוסף של השוטר בן חיימוביץ (ת/2), נטען כי צוינו פרטים שונים של אותם אופניים, אולם אין באותם פרטים כדי לאבחנם מאופניים רגילים, כשהנאשם לא נשאל על נתוני האופניים ועל אופן רכיבתו בעת שנעצר. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי, בגדר ידיעתו השיפוטית של בית המשפט היא העובדה שאופניים חשמליים ניתנים לתפעול בשני אופנים, כשאחד מהם היא נהיגה בלא שימוש במנוע עזר המוצמד לאופניים. לדברי ב"כ הנאשם, המאשימה לא הוכיחה כי באופניים עליהם רכב הנאשם היה מנוע עזר, כשהאופניים לא נתפסו כמוצג ואף לא צולמו כראיה.

משכך וכשהראיה המרכזית חסרה, קיומו של מנוע עזר, כנדרש על פי ההגדרה שנקבעה בתיקון 12 לתקנות התעבורה, באשר להגדרתם של אופניים חשמליים, עתר ב"כ הנאשם להורות על זיכויו של הנאשם.

6.המאשימה בתגובתה עתרה לדחות את טענת הנאשם ולחייבו להשיב לאשמה. לדברי המאשימה, מהראיות שהוגשו לבית המשפט, בהסכמה, עולה כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה. המאשימה הפנתה בעניין זה לדברי הנאשם בטופס השימוע לגבי ההחלטה בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב (להלן – טופס השימוע) שאמר: "תעזור לי עם האופניים החשמליים אני צריך להגיע לעבודה כל יום וקשה לי". עוד הפנתה המאשימה לדוחו"ת השוטר חיימוביץ , אשר ציינו כי מדובר באופניים חשמליים ואף נתנו תיאור של רכיבי האופניים העולים בקנה אחד עם הטענה כי מדובר באופניים חשמליים, שכן אלה כללו מצערת גז, סוללה וחוטי חשמל.

לדברי המאשימה, יש לדחות את טענת ב"כ הנאשם כי העובדה שלא צוין קיומו של מנוע עזר, מוביל למסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה בשלב זה של ההליכים, כשלשיטתה, אין צורך, לפחות לא בשלב זה של ההליכים, להוכיח את עוצמת הסוללה, אלא את עצם קיומה, לצד מצערת הגז המוכיחים כי מדובר באופניים חשמליים.

7.ב"כ הנאשם בתגובתו, טען כי המאשימה אינה יכולה להסתמך על דברי הנאשם שכן הללו לא הוגשו כראיה מטעמה. יתרה מכך, טען ב"כ הנאשם כי בהתאם להלכת רבינוביץ, טופס השימוע אינו יכול לשמש כראיה קבילה בהליך פלילי ועל כן אין נפקות לדברים שאמר הנאשם באותו הליך.