תשלום תוספת שכר במשך שנים יצרה תנאי מכללא אשר נקלט בחוזה העבודה

1.         לפני, תביעתו של התובע, מר שלום סימן טוב, המבקש, כי בית הדין יורה לעיריית ירושלים (להלן:"הנתבעת" או "העירייה"), להמשיך ולשלם לו תוספת תפקיד נוסף, אותה קיבל במשך 13 שנה, וזאת לאחר שהנתבעת הפסיקה לשלם לו תוספת זו באופן חד צדדי. מנגד, עמדת הנתבעת היא, כי זכאותו של התובע לתוספת נסתיימה, עת הפסיק התובע למלא תפקיד נוסף על תפקידו העיקרי.

ואלו הן העובדות הרלבנטיות לענייננו

2.         התובע, יליד 1947, החל עבודתו, כשכיר בעיריית ירושלים, בשנת 1977, בתפקיד אחראי על השירותים הטכניים במינהל הכללי, כאשר משכנו של אגף המינהל הכללי היה בבנין ראש העיר הישן, טרם בנייתו של בניין העירייה בכיכר ספרא.

3.         במסגרת תפקידו, עסק התובע באחזקת מבנים ובטיפול וניקיון במבני החוץ של אגף המינהל הכללי. בנוסף, הוטלו על התובע, החל מיום 1.1.82, תפקידים נוספים וביניהם ארגון טקסים ואירועים.

4.         ביום 15.2.82, החליטה העירייה לשלם לתובע תוספת בת 10% לשכרו, וזאת עבור תפקידו הנוסף בארגון טקסים ואירועים (להלן:" תוספת תפקיד נוסף"). התוספת קיבלה קוד שכר 1647 ונקראה " תוספת גלובלית". עוד נקבע, כי התוספת תוענק לתובע למשך שנה או לתקופה קצרה יותר, בהתאם לנסיבות.

בפועל, הוארך תוקפה של תוספת זו למשכורתו של התובע, מדי שנה, מאז שנת 1982 ועד שנת 1995, סך הכל כ-13 שנה.

5.         לאורך השנים, זכה התובע להערכה רבה על אופן ביצוע עבודתו העיקרית וכן על אופן ביצוע המטלות אשר נוספו לתפקידו העיקרי.

6.         בין השנים 1993 ועד 1995, לערך, עברו מחלקות האגף למינהל כללי מבנין ראש העיר הישן, לקריית העירייה בכיכר ספרא ואת מקומו של התובע כאחראי על השירותים הטכניים, תפסה מינהלת קריית העירייה.

7.         בשנת 1996, הופנה התובע לעבוד בחדר הדואר, להחלפת עובד אשר עזב. התובע קיבל תוספת "גלובלית" מספר חודשים נוספים גם בשנת 1996 על תפקידים נוספים אשר ביצע בנוסף לתפקידו העיקרי.

8.         בשנת 1998 בוטל בנתבעת נוהל 24.0216, אשר עיגן את תשלום תוספת תפקיד נוסף (תוספת גלובלית) ונקבע, כי עובדים אשר קיבלו תוספת זו במשך שנתיים עובר למועד הביטול, יקבלו תוספת חדשה בשם " תוספת מעבר", באופן קבוע, בין אם הועסקו בתפקיד נוסף ובין אם לאו.

9.         הסכם הבראה שנערך בנתבעת קבע לסיים את עבודתו של התובע בשנת 2000. ערעורו של התובע בפני ועדת ערעורים נתקבל והודעת הפיטורין בוטלה.

10.        התובע עדיין עובד כשכיר בעיריית ירושליים, במגוון תפקידים.

תמצית טענות התובע

11.        הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע את התוספת לתפקיד לנוסף, ביום 5.5.95, באופן פתאומי, חד צדדי וללא הסכמתו של התובע וזאת למרות שהובטח לו על ידי הממונים עליו, שזכויותיו לא תיפגענה בכל שינוי שיהא בתפקידו. היה על הנתבעת להמשיך ולשלם לתובע את התוספת ולו גם מהטעם שהתובע המשיך לבצע תפקידים רבים בנוסף על תפקידו גם לאחר 1995.

12.        הנתבעת הפלתה את התובע ביחס לעובדים אחרים בעירייה, ביניהם עובדים הכפופים לתובע, אשר המשיכו לקבל את התוספת לתפקיד נוסף, כאשר חלקם אף לא מבצע כל עבודה נוספת.

13.        התובע לא שקט על שמריו מאז הופסק תשלום התוספת. התובע פנה בעצמו ובאמצעות עורכי דינו, לממונים עליו ולוועד העובדים, אך כל פניותיו הושבו ריקם.

14.        המרת תוספת תפקיד נוסף ב"תוספת מעבר" בשנת 1999, נעשתה משיקולים זרים וללא קריטריונים גלויים. היה על הנתבעת לזכות גם את התובע בתוספת מעבר, שכן, מלכתחילה, הפסקת תשלום תוספת תפקיד נוסף נעשתה שלא כדין.

תמצית טענות הנתבעת

15.        יש לדחות על הסף את תביעתו של התובע מחמת שיהוי. התביעה הינה לתשלום תוספת שכר, אשר תשלומה הופסק בשנת 1995, ניתן לצפות כי עובד יעמוד על זכויותיו מיד בעת שאלה נשללות ממנו ויפנה בדרישה או בתביעה. התובע ישן על זכויותיו ובהתנהגותו זו גילה את דעתו, לפיה אינו זכאי לתשלום מהנתבעת.