השופטת ד' ברק-ארז:
1. אדם איים על מורה בבית ספר, ובהמשך לכך, אף תקף אותו תקיפה פיזית קשה בפני תלמידיו - בשל כך שחשד במורה כי תקף את אחיינו, אחד מאותם תלמידים. מיד לאחר מכן, התחרט על האירוע חרטה כנה. הוא הורשע בביצוע המעשים על-פי הודאתו. בנסיבות אלה, מה צריך להיות עונשו, ובאופן ספציפי, מהו האיזון הראוי בין חומרתם המופלגת של המעשים לבין השיקולים המקלים הנוגעים לנאשם, ובכלל זה שיקולי שיקום?
התשתית העובדתית וההליך בבית המשפט קמא
2. המערער, שהוא דודו של קטין הלומד בחטיבת ביניים איים על מורהו של אחיינו על רקע חשדו כי המורה תקף את האחיין, באומרו כי אם "ייגע" בו "הוא לא ייצא חי". ביום 12.6.2012, כאשר המערער חשד כי אחיינו הותקף על ידי המורה, הגיע המערער לבית הספר כשהוא מלווה באחיינו, התפרץ לכיתה שבה לימד המורה במהלך השיעור, בעט בבטנו של המורה והטיח כיסא בראשו תוך שהוא מטיח בו קללות ואיומים, וכל זאת לעיני תלמידיו. המערער המשיך לבעוט במורה גם כשזה כבר היה שכוב על הרצפה, ולבסוף נטל שולחן והטיחו בגבו של קורבנו. המערער פסק ממעשיו רק בעקבות התערבותם של מורים נוספים שהוזעקו למקום.
3. על בסיס מקרה זה, הוגש נגד המערער כתב אישום, שהומר בהמשך בכתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 35169-06-12, השופט י' כהן). כתב האישום מפרט את עיקריהם של אירועים אלה, כמו גם את תוצאותיו הקשות של אירוע התקיפה מבחינתו של המתלונן, שסבל משבר בחוליה ונפצע בחלקי גוף שונים באופן שאף הוביל לאשפוזו. כתב האישום המתוקן ייחס למערער עבירות של תקיפת עובד ציבור (לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) וחבלה חמורה (לפי סעיף 333 לחוק העונשין). המערער הודה בעבירות אלה והורשע על-פי הודאתו מיום 28.2.2013, שניתנה במסגרת הסדר טיעון.
4. גזר הדין שניתן בעניינו של המערער פרס עובדות רלוונטיות חשובות נוספות לדיון בעונש ההולם. מתברר כי מיד לאחר אירוע התקיפה הבין המערער את חומרת מעשיו, ויזם סולחה עם המורה ושילם במסגרתה פיצוי של 50,000 שקל. על-פי הסדר הטיעון שנעשה בין הצדדים הוזמן תסקיר מבחן בעניינו של המערער, וממנו עלו מסקנות חיוביות ביותר באשר לתפקודו כאדם נורמטיבי, בדרך-כלל, ונעדר דפוסי התנהגות עברייניים. המערער הראה נכונות להשתלב בהליך טיפולי להתמודדות עם מצבי כעס ולאור זאת המליצה קצינת המבחן להעדיף בעניינו את האופציה השיקומית ולהטיל עליו צו מבחן לתקופה של 18 חודשים בנוסף ל"עונש חינוכי" בהיקף של 250 שעות עבודה לתועלת הציבור. כמו כן, יזם המערער אירוע של התנצלות פומבית שלו בפני המורה וכלל תלמידי בית הספר (אירוע שאף שודר בטלוויזיה).
5. בהתחשב במכלול זה, שיש בו מחד גיסא חומרה רבה בכל הנוגע למעשיו של המערער ולתוצאותיהם ומאידך גיסא גם שיקולים לקולא, הנוגעים לאירועים שהתרחשו בהמשך, כמו גם למהלך השיקומי, גזר בית המשפט קמא על המערער עונש מאסר של 12 חודשים בפועל (בניכוי 44 ימי מעצרו) וכן 10 חודשי מאסר על תנאי (בתנאי שלא יעבור במשך שנתיים עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם או עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א לחוק העונשין). ביצועו של עונש המאסר של המערער עוכב בהסכמה בהחלטתו של השופט י' עמית מיום 27.6.2013.
הערעור
6. הערעור דנן נסב על עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. בעיקרו של דבר טענתו של המערער היא שבשים לב לשיקולים לקולא בעניינו (ובהם הודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר ובעיקר חרטתו העמוקה ונטילת האחריות מצידו ביחס למעשיו, וכן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות) החמיר עמו בית המשפט קמא יתר על המידה. לשיטתו, היה על בית המשפט קמא להתבסס על המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת עונש מאסר קצר המלווה בהוראה על ביצוע בדרך של עבודות שירות. המערער הוסיף והצביע על כך שיש להתחשב בכך ששהה במעצר בית בתנאים מגבילים במשך למעלה משמונה חודשים, בנוסף ל-44 ימי מעצרו.
7. מנגד, המדינה סמכה ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא תוך הדגשת החומרה הרבה באירוע עצמו, אשר החרטה ושיקולי השיקום אינם יכולים למחוק לחלוטין. עוד טוענת המדינה כי כשמדובר בתקיפת עובדי ציבור קביעת העונש ההולם צריכה להיעשות לא רק בשים לב לנסיבותיו של הנפגע במקרה הספציפי אלא גם לערכים החברתיים שנפגעו.
הכרעתנו
8. לאחר שבחנו את הדברים אין ספק בליבנו כי דין הערעור להידחות. אכן, ניתן להתרשם מחרטתו הכנה של המערער ומאורח חייו הנורמטיבי בדרך כלל. אולם, בכל אלה אין כדי למחות את האירועים הקשים שבהם היה מעורב המערער. הטלת אימה ואלימות כלפי עובדי ציבור - והדברים אמורים אף ביתר שאת במקרה של מורה הניצב בפני תלמידיו - היא רעה חולה שיש להילחם בה מלחמת חורמה. אירוע כזה לא ניתן למחות מליבם של התלמידים ואף של שאר הנוגעים בדבר באמצעות התנצלות פומבית ופיצוי - אם כי יש לאלה חשיבות רבה, שבית המשפט נתן לה משקל רב. אם לא, הרי עונשו של המערער היה חמור בהרבה. כך ציין בית המשפט קמא ואף לגופו של עניין לא ניתן להעלות על הדעת כל תוצאה אחרת.
9. בית משפט זה כבר פסק בעבר כי מעבר לחומרה הכללית הנודעת לעבירות אלימות, הרי שלאלימות המכוונת כנגד עובדי ציבור נודעת חומרה מיוחדת, מאחר שהן פוגעות פגיעה אנושה גם בערך החברתי הנודע לתפקוד התקין של השירות הציבורי (ראו: ה"מ 215/72 משיח נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2) 172 (1972); רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (13.8.2008); דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל(11.7.2011)). עובדי הציבור "חשופים בצריח" - כמי שלא אחת נמצאים בחזית ההתמודדות עם מתן שירות לאנשים שיודעים אף הם קשיים. עובדי הציבור נדרשים להתגייס כל יום מחדש למתן שירות ולשם כך לגייס כוחות גוף ונפש. זהו הרקע לחקיקת עבירות מיוחדות שעניינן לא רק הגנה על שלמות גופם של עובדי הציבור, אלא גם הגנה על כבודם, לפחות במצבים שבהם הפגיעה היא פגיעה קשה בליבתו.
10. הדברים אמורים במשנה תוקף בכל הנוגע לעובדי ציבור שהם מורים, אלה שעבודתם המקצועית היא גם שליחות יומיומית המאפשרת מימוש - הלכה למעשה - של זכות היסוד לחינוך. המסר היוצא מבית משפט זה חייב להיות חד משמעי ולהישמע בקול צלול וברור: שלומם וכבודם של מורים, האמונים על מלאכת הקודש של חינוך ילדינו, לא יהא הפקר.
11. אנו סבורים שבשים לב למדיניות הענישה הראויה - נוכח הערכים החברתיים הנלווים לפגיעה בעובד ציבור שהינו מורה, כמו גם להשלכותיהן של העבירות ורישומן הקשה הן אצל המתלונן והן אצל התלמידים שנאלצו להיות עדים לאירוע התקיפה, חרף אירועי ההתנצלות והפיוס, לא ניתן להקל עם המערער יותר מכפי שהקל עמו בית המשפט קמא. זכרם של אירועים אלה הפך להיות חלק מחוויית חייהם של כל הנוגעים בדבר, ובכללם התלמידים. לא ניתן להתעלם מכך בקביעת העונש ההולם במקרה זה.
12. לפני חתימה אפשר שראוי להוסיף כאן דברים מספרו הנודע של אדמונדו דה-אמיציס הלב שבו אומר אביו של הגיבור את הדברים הבאים בפרק שכותרתו היא "הכרת תודה":
"אכן, המורה שלך רשאי בהחלט להיות עצבני ונרגז לפעמים! חשוב רגע כמה שנים הוא עובד למען הילדים, ואם כי רבים מהם אהבו אותו והתנהגו אליו בעדינות, היו בוודאי רבים, רבים מאוד, שניצלו את טוב לבו ובכפיות טובה זלזלו במאמץ שעשה למענם... אהב אותו תמיד ובטא ביראת כבוד את התואר הזה - מורה - שאחרי התואר 'אב' הוא האצילי והנעים מכל תואר שאדם יכול לכנות בו אדם אחר" (עמ' 85-84, תרגום לעברית של גאיו שילוני, מהדורה מחודשת, 2010).
13. אשר על כן, הערעור נדחה.
14. המערער יתייצב לביצוע מאסרו בימ"ר קישון, ביום 25.11.2013 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס.