תע"א 2273/10,ס"ע 19154-06-10

סכסוך זה עניינו בעתירת התובעים, גמלאי רפא"ל, אשר פרשו בפרישה מוקדמת, להקנות להם זכויות פנסיית זקנה שלטענתם, הובטחו להם טרם פרישתם.

להלן העובדות הרלוונטיות:

1. התובעים כולם היו בעברם עובדי מדינה (יחידת הסמך רפאל) בדירוג מקצ"ט (מקצועות טכניים). ביום 1.1.1995 עם הקמתה של חברת רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (הנתבעת 2, להלן: "רפאל") הפכו התובעים לעובדי רפאל.

2. ביום 6.6.1996 נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה לבין רפאל וההסתדרות (להלן: "הסכם 96"), אשר הסדיר את מעברם של עובדי המקצ"ט לחברה.

   בין היתר, הסדיר הסכם 96 את סוגיית הפרישה המוקדמת של עובדי המקצ"ט, ובכללם התובעים. בהסכם נקבעו כל העקרונות והתנאים על פיהם יפרשו העובדים לפנסיה מוקדמת ואכן, בהתאם להוראות ההסכם, פרשו מאות עובדים וביניהם התובעים, לפנסיה מוקדמת עפ"י תנאי הפרישה המוקדמת להם התחייבה המדינה ע"י ההסכם.

3. ביום 8.11.2001 נחתם הסכם קיבוצי נוסף (להלן: "הסכם 2001") בין המדינה, ההסתדרות וקרן פנסיה מבטחים (הנתבעת 3, להלן: "מבטחים"). במסגרת הסכם 2001 הוסדרו בפרוטרוט תנאי הפנסיה המוקדמת של עובדי המקצ"ט, כמו גם רכישת תוספת לפנסיית הזקנה של עובדי המקצ"ט, על ידי המדינה, בגין תקופת העבודה במדינה.

   הסכם זה הביא למעשה לתוצאה לפיה, נכון למועד עריכת הסכם 2001, פנסיית הזקנה של עובדי המקצ"ט שפרשו, הושוותה לזכויות שקיבלו במסגרת הפנסיה המוקדמת שלהם. כל זאת, בהתאם לתקנון מבטחים, שעמד בתוקפו בעת עריכת ההסכם.

4. כאמור, בשנת 2003 נחקק חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: "החוק"), שמטרתו הייתה לבצע רפורמה בקרנות הפנסיה הוותיקות, לשם הבראתן. מכוח החוק , נקבע גם תקנון אחיד לכלל הקרנות שבהסדר, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.10.03 (להלן: "התקנון").

5. כאמור, פנסיית הזקנה של מי מעובדי המקצ"ט שפרש לפנסיית זקנה קודם למועד תחולתו של התקנון, היתה בגובה הפנסיה המוקדמת שקיבל מהמדינה קודם לפרישתו לפנסיית זקנה. ואולם, בעקבות החלת התקנון, הורעו תנאי פנסיית הזקנה של כל מי שפרש לפנסיית הזקנה במסגרת הקרנות הוותיקות, לאחר יום 1.10.03, בכללם גם התובעים.