תלמוד תורה הכללי עץ החיים נ' מנהל מקרקעי ישראל - ירושלים

החלטה

1.לפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה") מטעם המבקשת, כאשר טענתה הינה כי המשיב טרם קיים את פסק הדין המשלים מיום 5.2.12 שניתן לאחר שפסקי הדין שקדמו לו ניתנו בהסכמה, וזאת יחד עם הוראת סעיף 8 לפסק הדין החלקי מיום 21.3.11.

2.טענת המבקשת הינה שישנו הפרש בין הסכום ששילם בפועל למשיב לעומת הסכום שהופקד בידו על-פי פסק הדין החלקי לעומת פסק הדין המשלים. כל אלו על-פי הטבלה שערכה. עוד מציינת המבקשת כי ניתן להחיל את הפקודה גם על גוף הפועל מטעם המדינה (בש"א (ים) 251/08 אבנים מור בע"מ נ' מקרקעי ישראל (נבו, 6.8.08)).

3.המשיב בתגובתו טוען ראשית כי אין לחייב את המדינה בהליך של בזיון בית משפט ומפנה אף לע"ע 300365/98 אברהמי גילה נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, לב (1), 80). כן טוען המשיב כי לעניין קנס המדינה היא שאמורה לבצע את גבייתו (ראו: רע"א 4953 סמי בבילה נ' דדון אסף פ"ד מז (1) 658; המ' 526/09 שתולים מושב עובדים נ' אריה שלום, פ"ד כג (2), 440).

4.לגופו של עניין טוען המשיב, כי המבקשת לא פירטה אילו מהוראות פסק הדין לא קוימו, וכנראה שכוונתה היא להחזר התשלום ששולם על ידי המבקשת ביתר, לאחר שהתקבל פסק הדין המשלים. כך, כבר ביום 15.2.2012 שלח המשיב טופס פרטים אל ב"כ המבקשת לצורך העברת סכום ההחזר, וזאת לאחר שהושלמה עריכת החשבון על-ידי המשיב.

ביום 20.2.2012 נשלח הטופס בשנית, לאחר שהפניה הראשונה בעניין זה לא נענתה, אולם גם פניה זו לא נענתה.

באותו היום הגיע גם עו"ד עפר נוה, אשר פועל אף הוא בשם המבקשת למשרדי המשיב, וקבל לידיו גם הוא טופס מילוי פרטים, על-מנת שהמשיב יוכל לבצע העברה של הכספים, אולם אף שני הטפסים לא מולאו. רק ביום 5.3.2012 המציאה המבקשת את טופס הפרטים, אולם אליו צורף ייפוי כח שאינו כדין.

לאחר שתוכן המחדל, והמבקשת העבירה את טופס הפרטים אליו לווה גם ייפוי כח כדין, הועבר ביום 11.3.2012 למבקשת מלוא סכום ההחזר בהתאם לפסק הדין. בין הצדדים נפלה מחלוקת בהבנת פסק הדין, דבר שיוכרע לדעת המשיב על-ידי בית המשפט בעניין הפסיקתא עליה התבקשת בית המשפט הנכבד לחתום. ייאמר כבר עתה כי פשיטא בעיני כי התוספת שנקבעה בפסק הדין המשלים, בין באחוזים ובין בסכום שננקב, מצטרפת לסכום שקבע המומחה, נכון לאותו יום שאליו התייחס המומחה לצורך הסכום שקבע בחוות דעתו, דהיינו דין התוספת כדין הסכום המקורי לעניין שיעורוכו.

5.המבקשת הגישה תגובה בה היא סוקרת שנית את האירועים שכעולה מהם בסופו של יום הערבות הוחזרה, הגם שלא "באופן מידי" כפי שהיא ציפתה, ואף הסכום שאינו שנוי במחלוקת, הוחזר.

5.אכן כפי שהמשיב טוען, הליך של בזיון בית המשפט לא נועד למקרים מעין אלו, בהן קיימים חילוקי דעות בפרשנות פסק הדין, אלא למקרים בהם צד בוחר במודע ובמכוון שלא למלא אחר הוראות פסק דין ומבזה בכך את ההליך המשפטי כולו, ואולם אינני יכול להגיע למסקנה כי כך הוא המצב.

(ראו לעניין זה האמור ברע"א 3888/04 מלכיאל שרביט נגד שלום שרביט (נבו, 14.12.04)).

מכאן, כפי שכבר נפסק כי השימוש בפקודת בזיון בית המשפט כהליך אכיפה יעשה במשורה, כהליך שיורי – לאחר שהליכים אפשריים אחרים נבחנו או מוצו. כך, כל עוד קיימת דרך חילופית לקיומו של פסק-דין, תועדף דרך זו על-פני החלת פקודת בזיון בנסיבות (ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG Inc).

6.יוצא אפוא כי לא ניתן לקבוע כי המשיב אינו מקיים את פסקי הדין החלקי והמשלים, ודין הבקשה להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.