האם ישנו קשר סיבתי בין הניתוח אותו עבר התובע לבין פריצת הדיסק בעמוד השדרה הצווארי, או שמא מדובר בקשר נסיבתי בלבד? האם די באי ביצוע בדיקת הדמיה בכדי לקבוע כי ישנה רשלנות באבחון? מה דינן של הוצאות משפטיות שהוצאו לצורך הגשת התביעה במוסד לביטוח לאומי ושימשו גם להוכחת התביעה דנן? האם הנתבעים חוסים תחת צילה של הגנת תיקון 102 לחוק הביטוח הלאומי, ואם כן האם זכאי התובע לפיצוי בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי? אלה עיקרי השאלות אשר התעוררו בהליך זה, לצד המחלוקות העובדתיות והטיעונים לעניין קיומה של רשלנות, שיעור הנכות ושיעור הנזק, כמפורט להלן.
1. לפני תביעתו של מר א.ס. (להלן: "
התובע") בעילה של רשלנות רפואית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "
הפקודה"). התובע, אשר נדרש לעבור ניתוח לתיקון הקרע בכרית המסובבת עקב פגיעה בתאונת עבודה, טוען כי הנתבעים התרשלו בשלבי הכנתו לניתוח, באופן ביצוע הניתוח אשר כתוצאה מהרשלנות בביצועו אירעה פריצת דיסק בעמוד השדרה המותני אשר גרמה לו לנזקים רבים, והטיפול שניתן לו לאחר מכן. לפיכך עותר התובע לחייבם לפצותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מרשלנותם. תוך כך, עותר המוסד לביטוח לאומי לחייב את הנתבעים בעלות התגמולים המשולמים לתובע, הואיל ונכותו הוכרה כנכות מעבודה.
אקדמת מילין
2. רוח העידן הינה לקצר בכתיבת פסק הדין וכבר נכתב ונאמר על כך רבות (ראו: בג"צ 428/86
יצחק ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3), 505).
יחד עם זאת, בהינתן שהמחלוקות בתיק זה כה רבות והן כחוליות בשרשרת שלא ניתן לנתק אף לא מאחת מהן, הרי לפנינו פסק הדין הארוך ביותר שנכתב על ידי בתחום הרשלנות הרפואית, וצר לי שעלי להטריח את הצדדים והקורא בקריאתו.
הצדדים
3. התובע 1 הינו מר א.ס., התובע פיצוי בגין נזקיו מאת הנתבעים.
התובע 2 הינו המוסד לביטוח לאומי (להלן: "
המל"ל"), התובע בתביעת שיבוב בגין הגמלאות המשולמות לתובע 1.
הנתבע 1, ד"ר גדעון מן (להלן: "
הנתבע" או "
ד"ר מן"), הינו הרופא אשר המליץ לתובע, במסגרת ביקוריו במרפאת קופת החולים, לבצע את הניתוח, ואשר ביצע את הניתוח בפועל במרכז הכירורגי ירושלים בע"מ - הנתבע 2 (להלן: "
המרכז הכירורגי") (וביחד: "
הנתבעים").
רקע עובדתי ורפואי
4. עוד במהלך שנת 1991 עבר התובע ניתוח בעמוד השדרה התחתון עקב פריצת דיסק בגובה L4-L5. התובע הוכר כנכה מעבודה על ידי התובע 2, ונקבעה לו נכות בשיעור של 32%. בנוסף, הוכרה פגיעה באחת מאצבעות יד ימינו של התובע, שהקנתה לתובע נכות נוספת בשיעור 5%.
כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש, התובע המשיך לסבול מכאבים בגב התחתון גם שנת 1993, אולם תלונותיו נותרו בגדר תלונות על הכאבים.
ביום 18.4.99 נפל התובע במהלך עבודתו, כשידיו פשוטות קדימה, ומיד בסמוך החל להתלונן על כאבים בכתפו. בדיקת אולטרסאונד שבוצעה לתובע הראתה כי הוא סובל מקרע ברצועת הכתף. לאור כך, החל התובע בטיפול שמרני, שכלל תרופות, טיפולי פיזיותרפיה וזריקות קורטיזון.
לאחר שטיפולים אלו לא הועילו, הופנה התובע על ידי ד"ר ברמט, רופא אורטופד בקופת חולים לאומית, אל ד"ר מן, אצלו ביקר התובע לראשונה ביום 21.6.99. לאור ממצאי הבדיקה שערך, החליט ד"ר מן על המשכו של הטיפול השמרני.
התובע שב לד"ר מן ביום 9.8.99. הואיל ולא חלה הטבה במצבו ניתנה לתובע זריקה של חומר סטרואידי לכתף הפגועה. לאחר מספר ימים, ביום 13.9.99, שב התובע אל ד"ר מן וטען בפניו כי לא חלה הטבה במצבו הרפואי, וכי יעילות הזריקה היתה למשך יומיים בלבד.
עקב כשלון הטיפול השמרני, הציע ד"ר מן לתובע אופציה של ניתוחית לתיקון הקרע בכתף, ניתוח מסוג ארתרוסקופיה. לתובע ניתן פרק זמן לשקול בדעתו האם ברצונו לבצע ניתוח זה, וביום 18.10.99 הגיע התובע למרכז הכירורגי על מנת שד"ר מן יבצע את הניתוח.
בשעה 17:00 נערכו ההכנות לניתוח ולאחר שהתובע הוחתם על טופס הסכמה לניתוח הוא הורדם בהרדמה מלאה. הניתוח החל בשעה 19:00 לערך (על פי דו"ח הניתוח), כאשר בחדר הניתוח שוהים המנתח - ד"ר מן, הרופא המרדים - ד"ר דוד פרנקל (להלן: "
ד"ר פרנקל"), רופא אורטופד - ד"ר אורי פרנקל, ואח - ידידיה גרינוולד.
הניתוח הסתיים בסביבות השעה 23:00, היינו לאחר כ-4 שעות.
בסביבות השעה 24:30-01:00 ניסה ד"ר פרנקל, להעיר את התובע ולדבר עמו, ללא הצלחה. בשלב מסוים עזב ד"ר מן את המרכז, והותיר במקום את ד"ר פרנקל, המרדים המשמש גם כמנהל המרכז הרפואי.