מרידה הדדית – בעטיו של מי נוצר הפירוד, ההשלכות על חיוב הכתובה ודינה כשהדבר נותר בספק

דייני בית הדין נחלקו בדעתם באשר לערעור זה:                        

דעה א:

בפנינו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בנתניה.

נעתיק את מסקנות פסק הדין:

"לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין:

א. לא הוכחה עילה לחייב את האישה בגירושין בגין העילות שהעלה הבעל בכתב תביעתו.

סעיף זה נקבע ברוב דעות.

ב. טענת האישה לשלום בית נדחית מהנימוקים שהעלינו.

ג. יחד עם זאת, מכיוון שהצדדים פרודים הלכה למעשה מספר שנים, ושניהם אינם רוצים זה בזו, קובע בית הדין כי אין להשאיר המצב הקיים ועל הצדדים להתגרש.

ד. הבעל פטור מתשלום הכתובה.

סעיף זה ניתן ברוב דעות.

ה. בית הדין מורה על פירוק השיתוף ברכוש הצדדים. הדירה תימכר, ותמורתה תחולק שווה בשווה בין הצדדים.

ו. קובעים מועד לסידור גט ליום י"ג תמוז תשע"ה (30.6.15) שעה 9:00.

על הצדדים להופיע במועד זה בלוויית עד קרוב משפחה לצורך בירור שמות.

ז. שאר רכוש הצדדים יחולק שווה בשווה. אם יהיו לצדדים טענות בעניין זה יקבע בית הדין מועד לדיון לאחר שיתגרשו."

האישה הגישה ערעור על פסק הדין, ובו היא טוענת שבעת שהבעל עזב את הבית ותקופה ארוכה לאחר מכן, היה רצונה שבעלה יחזור אליה לחיות עמה בשלום בית, ולכן היא טוענת שמגיע לה לקבל את כתובתה.

האישה הודתה שרצתה שבעלה יחזור אליה לשלום בית רק לאחר שיקבל טיפול מתאים כיצד להתנהג בשעת כעסים, אולם בעלה לא שעה לדבריה ולכן – למעשה – הם לא חזרו לחיות בשלום בית.

בעת הדיונים בבית הדין האזורי הסכימה האישה עם קביעת בית הדין שהצדדים צריכים להתגרש, אולם הסכמתה זו נכפתה עליה, לדבריה, בכך שבעלה סירב לקבל טיפול, ומאחר שעבר זמן רב שהם גרים בנפרד, הבינה שכיום התהווה ריחוק בינה לבין בעלה, ואין סיכוי מעשי שהשלום יחזור וישרור ביניהם.