תורגמן נ' נאטורפילמדיק סנטר ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בשל נזק גוף שנגרם לתובע לטענתו בעת שקיבל טיפולים להסרת שיער אצל הנתבעת 1. התביעה הוגשה בבית-המשפט לתביעות קטנות ולא נתמכה בחוו"ד רפואית. ההליך הסתבך מאוד ונמשך קרוב לשלוש שנים, כאשר התברר שהנתבעת 1 נמצאת בהליכי פירוק, אישיות משפטית אחרת ממשיכה להשתמש בשם מסחרי זהה או דומה, אך אינה נושאת בחבויות הנתבעת 1. בית-המשפט המחוזי התיר לתובע להמשיך בתביעה נגד הנתבעת 1 תוך שהתיר למפרק להמנע מהשתתפות בהליך זה (על מנת לחסוך בהוצאות ונוכח הסבירות הנמוכה שיהיה בידי התובע לממש את זכייתו הצפויה נגד הנתבעת 1). התוצאה היא שכתב התביעה נגד הנתבעת 1 הומצא לה כדין, הנתבעת 1 לא התגוננה ולאחר שהתובע הוכיח את תביעתו, היא מתקבלת. הנתבעת 1 תשלם לתובע 31,749 ₪ שתבע וכן הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪.

עיקר המחלוקת נגע לכיסוי הביטוחי שהיה לנתבעת 1 אצל הנתבעת 3. הנתבעת 2 היא חברה לניהול תביעות אשר בבעלות חופפת לסוכנות הביטוח שבאמצעותה התקשרה הנתבעת 1 בחוזה ביטוח עם הנתבעת 3. נגד הנתבעת 2 אין למעשה לתובע כל עילת תביעה.

הנתבעים 2-3 נסו למנוע את חשיפת פוליסת הביטוח (כדי לשמור על "סוד מסחרי") אך לבסוף חשפו אותה כמעט לגמרי. מדובר בפוליסה המעניקה כיסוי ביטוחי בגין נזקים כגון הנזק שנגרם לתובע. עם זאת, התובע לא יוכל להנות ממנה. הפוליסה מעניקה כיסוי ביטוחי לנתבעת 1 רק בגין אירועים שדווחו למבטחת במהלך תקופת הביטוח. (סעיף 8 לפוליסה מקנה כיסוי ביטוחי גם בגין תביעות שהוגשו בתוך תקופה ארוכה יותר, אך מדובר בנסיבות ספציפיות שאינן רלבנטיות לתביעה זו).

התובע העיד שהוא התלונן על נזקיו במועד שנופל בתוך תקופת הפוליסה, אך לטענת הנתבעות 2-3 נודע להן על טענותיו רק לאחר שהוגשה התביעה לבית-המשפט. אין בידיהן כל דיווח של הנתבעת 1 על הפגיעה בתובע או על טענותיו. עדיהן אישרו שבשתי החברות חיפשו אחר דיווח כזה ולא מצאוהו. מי שהעיד על עריכת החיפוש לא ערך אותו בעצמו. בשני המקרים מדובר בעובדים של חברות מסחריות שהעידו על פעולות שנעשו במחלקות הרלבנטיות והמידע אודותיהן נמסר להם לשם מילוי תפקידם. בהליך המתנהל בבית-משפט לתביעות קטנות, שבו נהוגים דיני ראיות מקלים מאוד (והם שאיפשרו לתובע לנהל תביעה בגין נזק גוף שאינה נתמכת בחוו"ד רפואית), ניתן להסתפק בעדויות אלה על מנת לקבוע, שאין בידי הנתבעות 2-3 דיווח של הנתבעת 1 על תביעת התובע.

התובע סבור שיתכן שדיווח היה, אך מסיבה כלשהי, אבד. אף שאפשרות כזו קיימת לכאורה, היא אינה מאוד סבירה. סבירה יותר האפשרות, שהנתבעת 1 שנקלעה לקשיים, כבר לא טרחה להקפיד בהעברת דיווחים למבטחת שלה. מכל מקום, על מנת שתחוב המבטחת, נדרשת הוכחה שקיבלה דיווח מהמבוטחת שלה במהלך תקופת הביטוח. הוכחה כזאת בוודאי שאין. מכאן שהתביעה נגד הנתבעת 3 לא הוכחה.

הנתבעות עמדו על הוצאותיהן. מצד אחד התביעה נגדן נדחתה והגנתן היתה כרוכה בהוצאות. מצד שני, הדרך שבה התגוננו תרמה לסרבול ההליך. הן ניסו לטעון לחיסיון על פוליסת ביטוח ולהסתירה מהתובע. לבסוף הגישו מסמך כמעט בלתי קריא. בנסיבות שבהן לתובע נגרם נזק שבגינו הוא לא יזכה כנראה לקבל פיצוי, איני מוצא הצדקה לחייבו בהוצאותיהן.

לאור האמור התביעה נגד הנתבעות 2-3 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.