א. ביום 18/10/09 הגישה האשה תביעת גירושין כנגד בעלה, בגין כך שהבעל עזב את הבית בחודש יולי 09, ועבר לחיות עם אשה אחרת ומאז הם חיים בנפרד.
ב. בכתב התביעה ציינה האשה שקודם לתביעת הגירושין ניהלה הליכים כנגד הבעל בביהמ"ש, בבקשה לצו מניעה ובתביעת מזונות בה אמור להתקיים דיון בביהמ"ש למשפחה בכפ"ס בפני השופט ויצמן.
את הפרקים ג' עד ו' העוסקים - בטופס כתב התביעה של ביה"ד - בעניני רכוש, חסכונות זכויות וחובות, מזונות האשה והילדים, סימנה האשה באיקסים רבים כאומרת שאינה מעוניינת שביה"ד הרבני יתייחס לכך. יש לציין שגם בביהמ"ש למשפחה לא הגישה האשה תביעה לפירוק שיתוף או חלוקת רכוש.
ג. לכתב התביעה צירפה פרוטוקול דיון מבימ"ש השלום בכפ"ס מיום 15/9/09, בו טענה בבקשה למתן צו הגנה כנגד הבעל: "הוא אמר שירצח אותי ואין לו מה להפסיד". במכתב נלווה לבקשה לצו כתבה האשה, שהיו איומים נוספים כנגדה כמו: "אני אשרוף את הבית ואותך בתוכו ואחרי זה אתאבד", "אני אאשפז אותך בבית חולים לחולי נפש, יומך קרב, אני אנתק את החשמל ע"י קריעת החוטים, אין לי מה להפסיד את מכירה אותי ויודעת שאני מסוגל".
בדיון בביהמ"ש ביום 22/9/09 במעמד הצדדים, חזרה האשה על טענותיה על איומים כנגדה, אולם הבעל הכחיש כל דבריה וטען שאף נחקר ע"כ במשטרה ואין כל הליך כנגדו.
בהחלטה ציין כבוד השופט אמיר שהאשה לא המציאה ראיות לטענותיה והבעל הכחיש דבריה, הבעל נחקר במשטרה ולא הוגש כתב אישום או בקשת מעצר.
אולם הואיל והאשה ציינה בפניו שהגישה תביעת מזונות בביהמ"ש למשפחה באותו יום שביקשה הצו הרחקה, האריך השופט על יסוד דברי האשה בלבד, את צו ההרחקה לעוד שבוע עד לקיומו של הדיון בתביעת המזונות ביום 29/9/09, ואז ידון ביהמ"ש למשפחה גם בהמשך תוקפו של צו ההגנה.
ד. בדיון בביהמ"ש למשפחה בכפ"ס ביום 29/9/09 בפני כבוד השופט ויצמן, שינתה האשה את טעמה, ושכחה מכל האיומים ברצח כנגדה, ומיד בתחילת הדיון אמרה ביוזמתה: "אבקש מביהמ"ש לא להמשיך את צו ההרחקה. הגענו להסכמה בינינו. יצחק עובד בבית מתפרנס מזה, יש לנו ילדה בת 17. פנינו מועדות לגירושין ואנו נעשה זאת בביה"ד הרבני". שני הצדדים אמרו יחדיו:"אנו נשב ביחד ונכין הסכם כולל".
כבוד השופט ויצמן כתב בהחלטתו:"נוכח ההסכמות שבין הצדדים, ולאחר ששוכנעתי כי בקשתה של המבקשת למחוק את תביעתה לצו הגנה נעשתה מתוך שיקול דעת, ולאחר ששוכנעתי שהצדדים אכן מתכוונים להגיע להסכם גירושין בהסכמה, הריני מורה על מחיקת התביעה בתמ"ש 29381/09.
הריני קובע את תביעת המזונות בתמ"ש 29380/09 לת. פ. ליום 20/12/09".
כאמור לעיל למרות שהאשה הצהירה שרוצה בגירושין והקדימה להגיש תביעותיה לביהמ"ש, היא לא הגישה תביעה רכושית. לדעתינו זה נעשה בכוונה הואיל ואינה רוצה להתחלק עם הבעל ברכוש המשותף.
ה. בעקבות הדיון בביהמ"ש הגישה אכן האשה תביעתה לגירושין ביום 18/10/09.
נקבע מועד לדיון ליום 11/1/10, האשה ביקשה דחייה ונקבע מועד נוסף ליום 11/2/10.
סקרתי את השתלשלות ההליכים המשפטיים שבין הצדדים כרקע להבנה למה שאירע לפני בדיון ביום 11/2/10.
ו. במועד הדיון ביום 11/2/10 לא היה הרכב מלא, ונכחו שני דיינים. בגין כך הוחלט לקיים הדיונים שנקבעו בפני דן יחיד בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ועל מנת שלא לעורר טענה של העדר סמכות פונקציונלית ע"פ הוראת בג"ץ 1555/05.
הצדדים הסכימו לטעון בפני, ולא העלו כל טענה או בקשה להרכב מלא.
לאור החומר שבתיק כתב התביעה, צו ההרחקה, והחלטת השופט ויצמן ששוכנע "שהצדדים אכן מתכוונים להגיע להסכם גירושין בהסכמה", בחנתי את המצב לאשורו כמפורט באריכות בפרוטוקול הדיון.
האשה חזרה בפני על עילותיה לגירושין שבכתב תביעתה, ציינה שניסתה לחזור לשלו"ב ואף פנו ליעוץ מקצועי דרך מקום עבודתה במשטרה, אולם זה לא צלח.
הבעל טען אף הוא שאינו רוצה שלו"ב ואמר:"הנישואין שלי איתה בשקר, כל החיים שלי אני נמצא בשקר איתה. . . היא כפתה עלי להתחתן איתה, היא התקשרה אלי ואמרה שהיא בהריון, אמרה לי שהיא לוקחת אמצעי מניעה נגד הריון זה היה שקר. . . ".