תובענה למזונות שהגישו התובעים נגד אביהם, כאשר לתביעה זו קדם "הסכם יחסי ממון וגירושין"

1.        לפניי תובענה למזונות שהגישו התובעים נגד אביהם. לתביעה זו קדם "הסכם יחסי ממון וגירושין" בו התקשרו אם התובעים והנתבע, ביום 4.1.2007. בהסכם נקבע לעניין מזונות הקטינים, בסעיף 9.א., כדלהלן:

"החל מיום אישור הסכם זה ועד הגיע כל ילד לגיל 18 שנים ו/או עד לסיום כיתה י', והכל לפי המאוחר, ישלם הבעל למזונות כל הילדים סך של 2,500 ש"ח לחודש (להלן: "דמי המזונות"). עם הגיע הבן ד. לגיל 18 שנים יופחתו דמי המזונות בשליש. עם הגיע הבת א. לגיל 18 יופחתו דמי המזונות בשלי נוסף. עם הגיע הבת ט. לגיל 18 תסתיים חובת תשלום דמי המזונות.

דמי המזונות כוללים את כל הוצאות וצרכי הילדים מכל מן וסוג, לרבות, ומבלי לפגוע מכלליות האמור, מדור והוצאות מדור הילדים. מדורם של הילדים שולם מראש בויתורו של הבעל על חלקו בדירת הצדדים".

כן נכללה בהסכם, בסעיף 9.ה., הצהרה של האם כי המזונות מספקים את צרכי הקטינים, כי הם על דעת הילדים וכי הילדים הם צד להסכם, בזו הלשון:

"האשה מצהירה בזאת כי דמי המזונות יש בהם כדי לספק את מלוא הוצאותיהם מדורם והוצאות המדור של ילדי הצדדים. בכל מקרה מאשרת ומצהירה האשה כי יש לה היכולת להשלים את צרכי הילדים ממקור.יה.

דמי המזונות שנקבעו בהסכם זה הם אף על דעת הילדים באמצעות אימם האפוטרופסית הטבעית שלהם, כשהילדים הינם צד להסכם זה בכל הנוגע למזונותיהם".

בנוסף נקבעו בהסכם תניות בקשר להגשת תביעת מזונות חדשה. בסעיף 11 ב. להסכם נקבע כך:

"11.ב. בכפוף לסידור הגט בין הצדדים, הבעל מוותר על כל זכויותיו בדירה לטובת האישה. בויתור הבעל על זכויותיו בדירה יוצא הוא ידי חובתו בתשלום מדורם של הילדים.

היה והאישה תגיש תביעה להגדלת המזונות ו/או הילדים יגישו תביעת מזונות ו/או תביעה להגדלת המזונות כי אז, מתבטל ויתורו של הבעל על חלקו בדירה והאישה מתחייבת כתנאי להגשת תביעה כזו, לשלם לבעל את חלקו בויתור, כמפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום אישור הסכם זה ועד למועד התשלום המלא בפועל, כאשר הסכום הנ"ל יתורגם לשקלים על פי השער היציג הידוע בעת אישור הסכם זה, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו של הבעל על פי הסכם זה".

ובסעיף 13 להסכם נקבע כי:

"13. כל הזכויות אשר צברה האישה במקומו עבודתה לרבות, ומבלי לפגוע בכלליות האמור, זכויות פנסיה, פרישה, פיצויים, וכל זכות אחרת יהיו שייכים לאישה, והבעל מוותר על כל תביעה ו/או דרישה ו/או טענה באשר לזכויות אלה. ויתורו של הבעל על חלקו בזכויות האישה הנ"ל יזקף על חשבון דמי המזונות ומדורם של הילדים.

היה והאישה תגיש תביעה להגדלת המזונות ו/או הילדים יגישו תביעת מזונות ו/או תביעה להגדלת המזונות כי אז, מתבטל ויתורו של הבעל על חלקו בזכויות הנ"ל והאישה מתחייבת כתנאי להגשת תביעה כזו, לשלם לבעל את חלקו בויתור, כמפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום אישור הסכם זה ועד למועד התשלום המלא בפועל, וזאת מבלי לפגוע בזכויות של הבעל על פי הסכם זה".

2.        ההסכם הובא לאישורו של בית משפט זה ביום 4.1.2007 (כב' השופט ד' טפרברג). ההסכם הוגש במסגרת תביעה למזונות אשה וקטינים, שהתבררה אותה עת בפני בית המשפט (תמ"ש 15070/05). במעמד אישור ההסכם נכתבו לפרוטוקול הדברים הבאים מפי הצדדים להסכם:

"אנו שמענו את הערת בית המשפט כי דעתו אינה נוחה מגובה המזונות ולכן הובהר לנו כי באם יתברר כי לאב יהיו הכנסות בסך של 9,000 ש"ח נטו ומעלה, יהיה בכך כדי להצדיק הגשת בתיעה למזונות עבור הילדים. במקרה זה, לא יחול האמור בסעיף 11ב' סיפא ובסעיף 13 סיפא. בית המשפט, במסגרת שיקוליו יביא בחשבון את עובדת ויתורו של הבעל על הדירה כתשלום עבור מדור וויתורו על זכויות להם הוא טוען".

בפסק הדין המאשר את ההסכם כתב השופט טפרברג את הדברים הבאים:

"...יצוין כי לאב ניתן הסבר לפיו אין סכום המזונות האמור בהסכם מחייב את הקטינים עצמם וכי בית המשפט יפעל על פי האמור בפרוטוקול דלעיל, אם וכאשר תוגש תביעת מזונות בשם הקטינים. בכל מקרה אין בית המשפט מאשר את האמור בסעיף 9ה' להסכם".

3.         והנה, ביום 17.11.2009 הגישו הקטינים, באמצעות אמם, תביעה למזונות כנגד האב. בתביעה נטען כי התובעים זקוקים למזונות בסך 6,649 ש"ח בחודש וכן יש לחייב את הנתבע לשאת ב- 40% מהוצאות החזקת הבית.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי תנאי מקדמי להגשת התביעה הוא שהאם תשלם לנתבע את הסכומים בהם התחייבה בסעיפים 11ב ו-13 להסכם הגירושין. כל עוד לא בוצעו התשלומים מבקש הנתבע לסלק את התובענה על הסף. על רקע זה הגישו הצדדים סיכומים בשאלה המקדמית והיא האם יכולים הקטינים להגיש את התביעה מבלי שהתמלאו התנאי האמורים בסעיף 11(ב) ו-13 להסכם הגירושין.