תביעת מנהל עזבון מנוחה כנגד נתבעת להשבת כספים שלקחה מחשבונות בנקים משותפים

1.             עסקינן בתביעה כספית של עיזבון המנוחה ש' פ' ז"ל (להלן: " המנוחה") שהוגשה באמצעות מנהל העיזבון עו"ד יוסף רנרט, לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 1,808,388 ש"ח בגין כספים שנטלה, על פי הנטען שלא כדין, משני חשבונות בנק משותפים הרשומים על שם המנוחה, הנתבעת ובעלה המנוח ביחד.

2.             פסק דין זה ידון בשאלה מה גורלו של חשבון משותף הרשום על שם מספר אנשים לאחר פטירת אחד מהם? האם חלקו של הנפטר עובר לעיזבונו או נשאר בבעלות השותף השני?  כל זאת תוך שימת דגש על העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי פעולות ההפקדה והמשיכה בוצעו אך ורק על ידי הנפטר - המנוחה במקרה שלנו.

בכדי לענות על שאלה זו יש להתחקות אחר כוונות "השותפים" הרשומים בחשבונות. האם ראו בחשבון כמשותף כאשר כוונתם הייתה להקים קופה משותפת? או האם החשבון נפתח לצורך נוחות אחד מהם או לשם הענקת מתנה כספית באמצעות חשבון משותף זה?

רקע עובדתי:

3.             המנוחה הלכה לעולמה ביום 22.7.2004, כאשר היא משאירה אחריה שלוש צוואות בעדים, אחת מיום 15.1.2001, השנייה מיום 4.2.2002 ואילו השלישית מיום 13.11.2002 (להלן: " הצוואה המאוחרת") נשוא צו קיום צוואה מיום 2.2.2005.

4.             המנוחה התיישבה ביחד עם בעלה המנוח מר ר.ש' ז"ל (להלן: " ר' ז"ל" וביחד " בני הזוג ש' ז"ל") בשנת 1938 בקיבוץ ____ (להלן: " הקיבוץ"). ר' ז"ל הלך לעולמו בשנת 1961, כאשר המנוחה המשיכה להתגורר בביתה בקיבוץ.

המנוחה הייתה אישה אמידה אשר ירשה את עיזבון בעלה המנוח וכן את עיזבון אחותה וגיסה שנפטרו שנים קודם לכן.

למען שלמות התמונה יצוין, כי בין המנוחה ובעלה לבין הקיבוץ נחתם חוזה מיום 15.8.1958, לפיו, בין היתר, הואיל ובני הזוג ש' השקיעו במשק הקיבוץ כספים בשנות העשרים והשלושים, התחייב הקיבוץ לספק להם לכל ימי חייהם, כלכלה מים וכביסה, וכן לשלם להם סך של 80 ל"י מדי חודש בחודשו ולדאוג לכל צורך דחוף וחיוני שיחול בזמן מן הזמנים אצלם.

המנוחה נהגה לאורך חייה לחלק מתנות בסכומי כסף שונים לאנשים רבים אשר הכירה,  הן לקרובי משפחה רחוקים, הן לחברים והן לקיבוץ. כן ביקשה המנוחה, כי לאחר מותה, וכמתחייב על פי צוואתה המאוחרת, להוסיף ולחלק- לצוות סכומי כסף שונים למספר אנשים קרובים.

5.             בין יתר האנשים אשר קיבלו מתנות מהמנוחה היו מר י.א'  שהינו אחיינו של המנוח ר' ז"ל, שנפטר ביום 4.8.2002, ואשתו, היא הנתבעת - גב' י' א'  (להלן: " הנתבעת"). בין בני הזוג ש' לבין הנתבעת ובעלה (להלן: " בני הזוג א'"), שררה מערכת יחסים קרובה, שהמשיכה להתהדק בין המנוחה לבין בני הזוג א' גם לאחר פטירת "ר'".

במהלך שנות השבעים נפתח חשבון בנק משותף בבנק לאומי סניף מגדל חיפה (להלן: " חשבון חיפה") שמספרו *****, על שם שלושה - המונחה ובני הזוג א', אשר בתנאי ניהולו נכלל סעיף "אריכות חיים", לפיו בפטירת אחד מבלי החשבון עומדת היתרה לרשות הנותר או הנותרים בחיים. סעיף זה מעוגן בהוראות סעיף 13א לפקודת הבנקאות והבנק חייב לפעול על פיו. כמו כן, בתחילת שנות ה- 90 (למאה שחלפה) נפתח חשבון בנק משותף נוסף בבנק לאומי סניף ירושלים (להלן: "חשבון ירושלים") שמספרו **** באותם תנאים.

ביום 17.8.2003 מונה מר ג' ס' כאפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה (להלן: " האפוטרופוס").

כעבור פחות משנה מיום פטירת המנוחה, בחודשים נובמבר-דצמבר 2005 נסגרו שני החשבונות המשותפים הנ"ל וזאת לאחר שהנתבעת העבירה את הכספים שהוחזקו בהם לחשבון פרטי אחר על שמה לבדה.

6.             התובע הינו, כאמור,  מנהל עיזבונה של המנוחה בהתאם להחלטת מינוי מיום 1.6.2005

7.             התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום הסכומים שהיו בחשבון חיפה ובחשבון ירושלים, כפי ערכם במועד פטירת המנוחה, שכן הם מהווים חלק מעיזבונה והנתבעת העבירה אותם שלא כדין לחשבונה הפרטי.

טענות הצדדים בתמצית

8.             התובע טוען, כי חרף העובדה ששני חשבונות הבנק המשותפים רשומים על שם המנוחה ובני הזוג א. ביחד, הרי שבפועל, שניהם שייכים למנוחה בלבד וצירוף בני הזוג א' היה אך טכני לשם נוחות המנוחה ובכדי שהמנוח י.א' ז"ל יעזור לה בניהול החשבונות. טיעון זה מקבל משנה תוקף מקום והנתבעת הודתה, כי כל הכספים בחשבונות הופקדו על ידי המנוחה ואילו הנתבעת ובעלה לא עשו כל שימוש בכספים אלה ולא הפקידו בחשבונות ולו אגורה אחת.

התובע הוסיף וטען, כי פתיחת חשבון משותף אינה מהווה ראיה בלעדית באשר לכוונה לשיתוף, אלא נדרשות ראיות נוספות וכי הכספים לא ניתנו, כולם או חלקם, במתנה לנתבעת ולבעלה, שכן, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כוונה של המנוחה ליתן לה את הכספים בחשבונות המשותפים במתנה וזאת משום שהמתנה הנטענת לא הושלמה בהקניה.

עוד טוען התובע, כי סעיף "אריכות הימים" אשר היה חלק מתנאי פתיחת החשבון אינו חל ביחסים בין בעלי החשבון ואינו גובר על הוראות צוואת המנוחה.