תא"ק 9028-11-14 מג'לס אלאסכאן נ' עמירה ואח'

1.לפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית חוזית שהוגשה בסדר דין מקוצר, בסכום של 127,491 ₪ שעניינה אי תשלום יתרת הלוואה שהועמדה לטובת המבקשים ביום 23.2.1998.

2.בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקש 1 הפר הסכם למתן הלוואה שנועד לסייע לו לבנות יחידת מגורים לבני משפחתו. לשם סילוק ההלוואה, ערבו המבקשים 2- 3 לכל התחייבויותיו של המבקש 1. לטענת המשיבה, המבקש 1 נמנע מלסלק את ההלוואה, חרף פניותיה אליו.

3.המבקש 1 טען בבקשה למתן רשות להתגונן, כי קיבל הלוואה מהמשיבה כי עסקינן בהלוואה חוץ בנקאית שהוענקה לו בניגוד להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות וחוק הערבות, תשכ"ז-1967. כמו כן, טען המבקש 1, כי המשיבה לא הוכיחה כלל נטילת כספי ההלוואה על ידו בפועל, אלא, רק את פריסת התשלומים.

4.בנוסף טען המבקש 1, כי לא קיבל את מלוא סכום ההלוואה שנקבע בחוזה ההלוואה הואיל והוא אמור להשתלם בשלבים בהתאם להתקדמות בנית ביתו.

5.בנוסף טען המבקש 1 להיעדר יריבות שכן, המשיבה הציגה עצמה כגוף היחיד מולו התקשרו המבקשים בחוזה ההלוואה וזאת בכוונה להטעות את בית המשפט כאשר המשיבה במשך שנים רבות שימשה כזרוע הארוכה של מועצת השיכון הפלסטינית הממוקמת ברמאללה, הנקראת מג'לס אלאסכאן אלפלסטיני, אשר הינו הגוף שהזרים את כספי ההלוואות למשיבה שתעניק אותם כהלוואה ללווים ששוכנים בירושלים המזרחית. משכך, סבורים המבקשים, כי המשיבה אינה הגוף בעל הזכות לדרוש את כספי ההלוואה לידיו. בנוסף טוענים המבקשים, כי מסמכי ההלוואה המקוריים מצויים בידי החברה הפלסיטינית. המשיבה לא צירפה לכתב התביעה את הסכם הלוואה, שטרות החוב עליהם חתמו המבקשים שכן, אלה הועברו למועצה הפלסטינית ולא נותרו בידיה.

6.בנוסף טען המבקש 1 להתיישנות התביעה כאשר על פי טענת המשיבה הוא השיב לה סך של 17,228 $ מסך כל סכום ההלוואה כאשר התשלום האחרון ששולם ע"י המבקש 1 השתלם לה בחודש יוני 2005. על פי סעיף 7 (1) לחוזה המצורף לכתב התביעה, קמה עילת התביעה מהרגע שהמבקש חדל מלשלם 2 תשלומים עוקבים ומשכך, עילת התביעה נולדה בחודש נובמבר 2005 ונוכח חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בדין הרי שהחוב הנטען התיישן.

7.המבקשים 2 ו-3 טוענים, כי המשיבה לא מילאה אחרי הוראות סעיפים 6(א), 8 ו-27 לחוק הערבות ומכל מקום, ערבותם כפופה לחיובי המבקש 1.

8.ביום 7.1.16 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו שבו המבקשים על טענותיהם וב"כ המשיבה השיב לטענות המבקשים באופן חלקי וחקר את המבקש 1 על האמור בתצהירו. ב"כ המשיבה טען, כי הסכם ההלוואה נכרת עם המשיבה ולא עם גוף משפטי אחר וכן, הציג את ההסכם המקורי חתום בפני עו"ד איברהים נסאר. כן, הציג אישור על הסכומים שהמבקש קיבל לידיו ואף אישר קבלתם בחתימת ידו. על פי המסמך שהוצג, המבקש 1 נטל הלוואה בסך של 45,000 דולר והוא היה צריך להשיב סך הכל 52,254 דולר לפי לוח סילוקין שצורף לכתב ההלוואה בסך של 303 דולר X168 תשלומים חודשיים. בפועל המבקש 1 שילם 17,228 דולר בלבד. נותר לתשלום סך של 34,116 דולר. אין חולק, כי המבקש 1 הפסיק לשלם את תשלומי ההלוואה לפני פרוץ הסכסוך בין המשיבה לחברה הפלסטינית, לפי טבלת הסילוקין, התשלום האחרון היה צריך להשתלם ביום 1.2.13. אשר לשטרות המקוריים, הודה ב"כ המשיבה, כי אינם בידי המשיבה ואולם, לטענתו, השטרות הינם לפקודת המשיבה בלבד. אשר לטענת ההתיישנות, הפנה ב"כ המשיבה להחלטת כב' השופט אלכסנדר רון, לפיה, יש למנות מניין הימים מהמועד האחרון הרשום בלוח הסילוקין.

9.בחקירתו הנגדית אישר המבקש 1, כי נטל את ההלוואה מהמשיבה, הציג מסמכים וחתם על הסכם ההלוואה במשרדי המשיבה בירושלים. המבקש 1, אישר חתימתו על אישור קבלת סכומי ההלוואה מלבד הסתייגותו מחתימה בסמוך לסכום אחד בסך 7,650 דולר. תשובה זו מעידה, כביכול, כי קיבל לידיו קרוב ל-40,000 דולר. מאידך גיסא, השיב בהמשך חקירתו, כי קיבל בפועל רק 17,000 דולר. אשר לסתירה בתשובותיו השיב "אם אתה חותם שאתה מקבל זה לא אומר שאתה מקבל בפועל". לשאלה מדוע חתם שקיבל כספים כאשר לטענתו לא קיבלם בפועל השיב "חתמנו על הרבה דברים מבלי לדעת".