בפני תביעה בסדר דין מהיר שמקורה בתיק שנפתח ביום 29.05.2014, בהוצאה לפועל בירושלים מס' תיק 03-18228-14-3, כבקשה לביצוע שטר בגין שטר חוב בסך 60,000 ₪ שעליו חתם הנתבע, כשאשתו חתומה כערבה בערבות אוואל לקיום התחייבויותיו. מעיון בבקשה עולה כי מועד פירעונו של השיק שניתן לתובע היה ליום 17.02.14, אולם שיק זה לא כובד על ידי הבנק מכיוון שניתנה הוראת ביטול על ידי הנתבע.
בקשת ההתנגדות נידונה ביום 13.06.14, בפני כב' הרשמת הבכירה בלהה יהלום, שבמסגרתה הועלתה טענת "פרעתי" ולאי אחיזה כשורה של השיק, לאחר שכב' הרשמת סברה כי יש בטענות אלה ככל שיוכחו כדי להוות הגנה, החליטה לעכב הליכי ההוצל"פ, התיק הועבר לבית המשפט להידון בסדר דין מהיר.
העובדות שאין עליהן מחלוקת
ביום 17.02.2013 חתם הנתבע על הסכם מכר לרכישת דירה הנמצאת ברח' הארי 12/2 בגבעת זאב. על פי הסכם המכר עלותה של הדירה הינו 1,370,000 ₪ (להלן: "הסכם המכר") הדירה נרכשה מבנו של התובע מר רוני פהלבני ואשתו גב' מיטל פהלבני (להלן: "המוכרים, המוכר"). אין חילוקי דעות בין הצדדים כי כל הסכומים הנקובים בחוזה שולמו במלואם ובמועדם. עוד אין חולק כי במעמד חתימת הסכם המכר מסר הנתבע שלוש המחאות: אחת בסך 40,000 ₪, השנייה בסך 110,000 ₪ והשלישית בסך 60,000 ₪. כששתי המחאות הראשונות נמסרו לידי למוכר ומועד פירעונם נקבע ליום 17.02.2013, ואילו המחאה השלישית בסך 60,000 ₪ שהיא הרלוונטית לעניינו נמסרה לתובע ומועד פירעונה נקבע ליום 17.02.14 (להלן: "ההמחאה השלישית, השיק בסך 60,000 ₪"). יצוין כי שתי המחאות הראשונות (בסך 40,000 ₪ ו- 110,000 ₪) אכן נפדו על ידי המוכר במועדם. ואילו ההמחאה השלישית בוטלה על ידי הנתבע.
עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בנוגע להמחאה השלישית בסך 60,000 ₪ שכאמור נמסרה לתובע ובוטלה מאוחר יותר על ידי הנתבע.
טענות הצדדים בקצרה
הנתבע טוען כי ההמחאה השלישית בסך 60,000 ₪ ניתנה כחלק מהסכם התמורה של הדירה, וזאת בכפוף להתחייבויותיו של המוכר לתקן את הליקויים בדירה המפורטים בסעיף 2(ט) להסכם המכר. לגרסתו, השיק ניתן לתובע לאחר שהציג עצמו כקבלן שיפוצים ולאחר שהבטיח כי יבצע את התיקונים בדירה עד ליום 01.05.13 - מועד מסירת הדירה לנתבע. מועד פירעונו של השיק שסוכם עם התובע הינו ליום 17.02.14.
אלא שלדברי הנתבע כשביקש ביום 28.02.2013, לשלם למוכר את הסך 201,000 ₪ שהורכב מסכום של 261,000 ₪ בניכוי הסכום של 60,000 ₪ (השיק שנמסר לתובע כחלק מתשלום הרכישה), לפתע דרש המוכר למסור לו את כל הסכום בסך 261,000 ₪ (כולל ה- 60,000 ₪). זאת לאחר שהמוכר אמר לו כי הוא זקוק לכל הכסף במלואו. ולאחר שהובטח לו מפורשות ע"י המוכר כי התיקונים יבוצעו במועד (עד ליום 01.05.213) וכי השיק יושב לו לאחר שיקבל לידיו את כל הסכום, שילם את מלוא התמורה של הדירה כולל 60,000 ₪, אלא שלטענתו לאחר תשלומו של הסכום השלישי בסך 60,000 ₪, כפי שסוכם בין הצדדים, כשביקש מהתובע להשיב לו את השיק, למגינת ליבו, בקשתו סורבה. לטענתו, משבקשות להשבת השיק עלתה בתוהו, מחוסר ברירה נאלץ לבטל את השיק.
עוד טוען כי הגם ששילם את מלוא התמורה, התיקונים בדירה לא בוצעו, וזאת בניגוד לאמור בהסכם המכר. יצוין כי הנתבע מינה מהנדס מטעמו כדי שיחווה דעתו אודות התיקונים בדירה. המומחה קבע בחוות דעתו כי התיקונים האמורים בהסכם המכר לא בוצעו. עוד קבע המומחה כי עלות התיקונים עומדת על סך של 76,452 ₪. (חוות הדעת צורפה לבקשת ההתנגדות). כן טוען הנתבע שאין לקבל את גרסת התובע לפיה הלוואה לו סך של 60,000 ₪ במזומן לצורך השלמת ההון העצמי כדי שיוכל לקבל משכנתא מהבנק, מכיוון שלטענתו היה לו כסף די הצורך שכן בסמוך לרכישת הבית מבנו של התובע, מכר שתי דירות שהיו בבעלותו לצורך מימון רכישת הדירה. (הסכמי המכירה של הדירות שהיו בבעלות הנתבע הוגשו לבית המשפט וצורפו לתיק ביום 07.10.2014).
מנגד, התובע טוען כי לאחר שנודע לנתבע ואשתו כי הוא מפעיל קופת גמ"ח של הלוואות, הנתבע ואשתו פנו אליו וביקשו ממנו הלוואה במזומן בסך של 60,000 ₪, זאת לצורך השלמת ההון העצמי החסר כדי שיוכלו לקבל משכנתא לרכישת הדירה. לטענתו, במהלך ובסמוך לחתימת הסכם המכר נתן לנתבע הלוואה על סך 60,000 ₪ במזומן (להלן: "ההלוואה"). לטענת התובע, בתמורה ולצורך פירעון ההלוואה מסרו לו בני הזוג שיק דחוי על סך של 60,000 ₪ שמועד פרענו ביום 17.02.2014. כמו כן, בנוסף לשיק קיבל מהנתבע ואשתו כבטוחה לפירעון שטר חוב סחיר ובלתי מותנה על סכום ההלוואה שעליו חתומה כערבה אשת הנתבע. אלא שלדבריו, לאחר שהשיק הופקד במועד פירעונו, עלה כי השיק חולל על ידי הנתבע, ועל כן לא כובד. לטענתו, משפניותיו לנתבע להשיב לו את כספו נענו בשלילה והשיק חולל, הוגשה התביעה דנא.
הראיות
מטעם הנתבע העיד הוא עצמו ואשתו גב' לאה פלוס (להלן: "גב' פלוס") - גברת פלוס הצהירה בתצהירה ובעדות לפני כי אכן חתמה על שטר החוב בסך 60,000 ₪ לשם רכישת הדירה בלבד. עוד ציינה כי היא כלל לא היית מעורבת בעסקת הקנייה ועל כן אינה יודעת כמה כספים שילם בעלה ואת אופן פריסת התשלומים. בנוסף העידה כי כל האמור בתצהירה אינו מידיעתה האישית אלא הדברים נאמרו לה מפי בעלה שהיה אחראי על הקנייה ומכירת הבתים שהיו בבעלותם, וכי היא עצמה רק שיתפה פעולה ככל שנדרשה על ידו.
מטעם הנתבע העיד הוא לבדו.
דיון
כאמור אין חולק כי הנתבע מסר לידי התובע שיק ע"ס 60,000 ₪. לפיכך, השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בעניינו, הינה האם השיק בסך 60,000 ₪ שמסר הנתבע לתובע היה לצורך פירעון ההלוואה כטענת התובע, או שמא, ניתן כחלק מהסכם המכר בכפוף לתיקון הליקויים המצוינים בסעיף 2(ט) להסכם כטענת הנתבע?
כבר בשלב זה אומר כי לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, אני מעדיף את גרסת הנתבע, ועל כן דין בקשת ההתנגדות להתקבל. וזאת לאחר שהגעתי למסקנה כי עדותו של התובע הייתה רצופה סתירות היורדות לשורשו של העניין, ולא מעוררת כל אמון. והכל כפי שיפורט להלן:
כישלון תמורה מלא ואי הוכחת התביעה
כידוע בהתאם לקבוע בסעיף 29 לפקודת השטרות לאוחז השטר עומדת חזקה לכאורה כי הוא אוחז בשטר כשורה. יחד עם זאת, בהמשך הסעיף מסייג את האמור וקובע שמצב הדברים לא כך כאשר הזכות הקניינית של האוחז בשטר לוקה בפגמים, או שסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה או באלימות שאז נטל הראיה עובר על האוחז בשטר להוכיח כי הוא אוחז בשטר כדין. וכך קובע סעיף 29 שעניינו "חזקה על תמורה על תום לב":
"(א)כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב)כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
בעניינו טוען התובע כי לאחר שנתן הלוואה בסך 60,000 ₪ במזומן לנתבע, השיק בוטל על ידו. כאמור אני דוחה טענה זו. וזאת לאחר שאני דוחה את טענת התובע כי השיק ניתן לו כהבטחה לפירעון ההלוואה, ומקבל את גרסת הנתבע לפיה מסר את השיק לתובע כחלק מתשלום התמורה של הדירה בכפוף לביצוע התיקונים המפורטים בחוזה, שאין חולק שלא בוצעו ע"י התובע או המוכר.
למען הסדר הטוב ומפאת חשיבותו, להלן אביא את האמור בסעיף 2(ט) להסכם המכר. וכך נכתב:
"מוסכם בין הצדדים כי המוכר מתחייב להתקין על חשבונו את צינור אוורור בחדר ממ"ד, ולתקן ולקבע בלטות במפרסת ובבית, לצבוע את הבית בצבע משי ופוליש, מילוי "רובה" במרצפות וביצוע פוליש בדירה כמו כן יש לטפל בעובש בסלון ובחדר ממ"ד כמו כן, תיקון סתימה ביחידת ההורים וזאת עד למועד מסירת חזקה וכי ביצוע עבודות אלו כלולות במחיר התמורה". (ההדגשה שלי- ג' א').
בעניינו אין ספק כי עד למועד מסירת הדירה לנתבע התיקונים האמורים לא בוצעו. כמו כן, הסעיף הנ"ל מחזק את גרסת הנתבע כי השיק ניתן כחלק מהתשלום בעבור הסכם המכר וכתנאי שהתובע יבצע את התיקונים בדירה. לא זו אף זו, מעדותו של התובע ומהאמור בתצהירו ניתן ללמוד כי לא ניתנה כל הלוואה לנתבע:
כך כשנשאל התובע במהלך עדותו אם זוכר באיזה אופן העביר את הכסף לנתבע, מתי, איפה ובנוכחות מי? ענה כי ההלוואה ניתנה במשרדו של עו"ד רבינוביץ לאחר חתימת הסכם המכר. לדבריו, במעמד חתימת הסכם המכר נכחו המוכרים, הנתבע, גב' פלוס, ועו"ד. בעוד שלדבריו את הכסף העביר לנתבע לאחר שהוא והנתבע יצאו החוצה ועברו לחדר סמוך מבלי שאיש יראה את מתן ההלוואה. כלשונו:
"היה חדר סמוך יצאתי איתו החוצה ונתתי לו את המעטפה במטבחון במשרד של עו"ד רבינוביץ' אף אחד אחר לא היה שם כשנתן (היה צריך להיכתב כשנתתי- ג' א') את הכסף".
(פרו' עמ' 7 , ש' 3- 4).
מעשה זה של התובע מעלה תמיהה רבה בשאלה- מדוע בחר התובע למסור את הכסף בסתר, במטבחון, וזאת למרות שמבחינה הגיונית היה מן הראוי כי הכסף יימסר לנתבע לעיני המוכרים ועו"ד על מנת שאלו יהיו עדים למעשה וכדי למנוע ספקות בעתיד. החלטתו של התובע להעביר את הכסף לאדם זר בחדר חדרים ומבלי שיהיו עדים נוספים נוגדת את השכל הישר וההיגיון, שכן ההיגיון הבריא מורה ההפך, ולא אחרת. לא זו בלבד, כשנשאל התובע במהלך עדותו מהו סכום ההלוואות שבד"כ הוא נותן במסגרת הגמ"ח ענה " 10,000, 20,000, 30,000, ולחתנים 50,000 ₪" (פרו' עמ' 4, ש' 30). כאמור בעניינו טוען התובע כי נתן לנתבע סך של 60,000 ₪. גם כאן עולה תמיהה מדוע בחר התובע לתת סכום גבוה יותר מהסכומים שבדרך כלל הוא נותן במסגרת הגמ"ח ועוד לאדם זר שהוא אינו מכיר ואינו חתן. יתרה מזאת, נציין כי התובע לא הציג בפני בית המשפט כל מסמך או שמץ של ראיה כלשהי המעידה על קיומו או על פעילותו של הגמ"ח הנטען על ידו. (פרו' עמ' 4, ש' 5- 10).
זאת ועוד, כשנשאל התובע מדוע בחר להעביר את הכסף ישירות לנתבע שהרי הגיוני יותר היה כי ימסור את הכסף ישירות לידיו של המוכר במעמד חתימת הסכם המכר, ולא לנתבע "במטבחון" מבלי שאיש יהיה עד למעשה? התובע לא ידע להשיב על כך (פרו' עמ' 6, ש' 26- 27).
יתר על כן, בתחילת עדותו התובע ניסה להסתיר את עברו הפלילי, ורק לאחר שב"כ הנתבע הציג בפניו את גזר הדין שניתן בעניינו, התובע חשף כי אכן יש לו עבר פלילי ואף ריצה עונש מאסר בעבודות שירות. וכך נשאל וכך השיב:
"ש. האם הורשעת פעם בעבירה פלילית?
ת. מה זה שייך? לא זכור לי, לא היה לי אף פעם משהו
(פרו' עמ' 4, ש' 13 -14).
ובהמשך לאחר שב"כ הנתבע הציג בפניו את גזר הדין שניתן בעניינו, השיב התובע כדלקמן:
"ש. אני מראה לך גז"ד על 2,400,000 ₪ שגנבת וישבת חצי שנה בכלא , מצחיק אותך?
ת. אתה יודע לקרוא את גז"ד? זה לא שייך לעניין, היתה לי תקופה קשה בחיים, פשטתי רגל, אבי שיקם אותי , הכסף הזה שייך לאבי, לבוא ולפגוע בי אישית לפני אישתי זה לא מכובד. זה חובות של קבלנים שגנבו אותי בתקופה הקשה בחיי. עשיתי עובדות שירות חצי שנה, שילמתי את החובות שלי ואני לא חייב דבר לאף אחד".
(פרו' עמ' 7,ש' 18- 22).
עיננו הרואות כי אין צורך להכביר במילים על הסתירה בין הדברים, ועל חוסר אמינותו של התובע. יתרה מזאת, נציין כי הנתבע לא הביא לעדות את בנו שהיה לכל הדעות המעורב העיקרי, ואף לא את עו"ד שהיה במעמד חתימת ההסכם, ואף לא צירף תצהיר או כל מסמך אחר מטעמם שהיה יכול לתמוך בגרסתו ולשפוך אור על אמיתות גרסתו. ודבר ידוע הוא כי אי הבאתה של ראיה ו/או אי העדתו של עד רלוונטי פועלת לחובת הנמנע מהבאתה של אותה ראיה. כאן גם המקום לציין כי הגם שהתובע ניסה לעשות רושם על בית המשפט כי הוא אדם ישר המסייע שנים לחתנים ולאנשים הזקוקים לכסף במזומן, התובע ניסה לפדות את השיק באמצעות חברה העוסקת בניכיון שיקים ולא להפקיד את השיק ישירות בבנק. פניית התובע לחברת ניכיון שיקים ולא להפקיד את השיק כמקובל בבנק, אינה מאפיינת פעילות של גמ"ח, ולא אוסיף בכך.
מעבר לכך יצוין כי כשנשאל התובע בעדותו מדוע לא טרח להחתים את הנתבע על הסכם הלוואה מסודר או על הסכם כלשהו כפי שמקובל וצריך לעשות במקרים אלה, זאת בייחוד כשעסקינן בסכום גבוה, ובחר להסתפק בשיק ובשטר בטחון? תשובתו של התובע לא הייתה מספקת ואף הייתה מתחמקת. וכך ענה וכך נשאל:
"ש. אתה לא מחתים על הסכם הלוואה?
ת. לא, אני לא רוצה לעשות לאנשים עוגמת נפש
ש. יש הסכם סטנדרטי
ת. אין יותר טוב משטר חוב בשיק"
(פרו' עמ' 4, ש' 20- 23).
מן האמור הרי שלא ברור, איפוא מדוע בחר התובע להסתפק בשיק ובשטר חוב ולא טרח לעגן את זכויותיו באמצעות חוזה או בהסכם כלשהו, דבר הנוגד את ההיגיון הכלכלי ואף מוביל למצב אבסורדי לפיו התובע פוגע במכוון בעיגון זכויותיו שלו בניגוד לחוק. יוער כי כשנשאל התובע בהמשך עדותו האם יש באמתחתו רישיון בנק, תשובתו החד משמעית הייתה שלא. (פרו' עמ' 4, ש' 24). אין ספק כי עדותו של התובע מעלה תהיות רבות ואף מעל הרבה ספקות בכל הנוגע לאמינותו ולאופן התרחשות הדברים ואמיתות גרסתו. אציין כי בניגוד לעדותו הבעייתית של התובע, עדותו של הנתבע בכל הנוגע להליך הייתה בצורה כנה סדורה ומפורטת שקיבלה חיזוק מאשתו שהעידה לפני בלשון ברורה, כי היא אינה יודעת דבר להוציא זה שמסרה את שטר החוב לצורך הקנייה של הבית. מהימנותה של אשת הנתבע רבה בעייני כיוון שמסרה את גרסתה לפי מיטב ידיעתה ולא דבקה בגרסת בעלה בדברים שאינם ידועים לה. ולדבר יש ערך ראייתי רב.
בנוסף לאמור כחיזוק לגרסתו של הנתבע כי השיק ניתן לתובע בכפוף לשיפוצים של הדירה, ניתן למצוא גם בדבריו של התובע עצמו שהעיד לפני ואמר כי אביו מתעסק בשיפוצים וכי הוא עצמו עוזר לו. (פרו' עמ' 8, ש' 19- 21). אמירה זו של התובע מוכיחה כי הנתבע לא בדה מליבו את הדברים. אם לא די בכך, הרי שטענתו של התובע לפיה הנתבע היה זקוק לכסף לצורך השלמת ההון העצמי החסר בנסיבות העניין אינה סבירה. שכן מהסכמי המכירה של דירותיו שצירף הנתבע עולה כי בסמוך לרכישת הבית מבנו של התובע, מכר שני בתים שהיו ברשותו, דירה אחת בעלות של 545,000 ₪ ודירה שנייה בעלות של 550,000 ₪. הסכום שקיבל הנתבע ממכירת דירותיו מדבר בעד עצמו, ומחזק את טענת הנתבע שכלל לא היה זקוק לסיוע כספי מטעם התובע להשלמת החסר לצורך נטילת הלוואת משכנתא מהבנק, שכן היה ברשותו די כסף.
לאור האמור, משהתמורה שבגינה ניתן השיק לא התקיימה, והליקויים בדירה לא תוקנו בניגוד לאמור בהסכם המכר לעיל, הרי שאני דוחה את התביעה ומקבל את בקשת ההתנגדות לביצוע שטר.
בנסיבות האמורות לעיל, אני דוחה את התביעה.
סוף דבר
לנוכח האמור בקשת ההתנגדות בתיק ההוצאה לפועל מס' 03-18228-14-3 מתקבלת וההליך ההוצאה לפועל מבוטל.
כמו כן, מחייב את התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 10,000₪ לכיסוי הוצאות ההליך בתיק זה. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
קלדנית: כרמלה עובדיה