תא"מ 55124-12-12 אלדן תחבורה בע"מ נ' בכששיאן ואח'

לפניי תביעה כספית מיום 26.12.12 ע"ס 3,000 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.1.12 שבה מעורבים שני רכבים: רכב התובעת ורכב הנתבעים. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

נערכו בפניי שתי ישיבות מקדמיות (האחת ביום 30.10.13 והשנייה ביום 22.6.15), שלשתיהן לא מצאו שני הצדדים להזמין כל עד למתן עדות או לחקירתו, ולכן לא נשמעו בדיונים ראיות כלשהן מטעם מי מהצדדים. בתום הישיבה האחרונה הנ"ל החלטתי שבנסיבות ראוי שהצדדים יגישו סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

בכתב התביעה נטען כי התאונה נגרמה בשל אי שמירת מרחק עצירה מספיק ע"י נהג רכב הנתבעים, שהתנגש ברכב התובעת מאחור בשל כך. לכתב התביעה צורפה כמקובל בתיקים אלו חוות דעת שמאי רכב בגין נזקי רכב התובעת בתאונה ולפיה עלות תיקון הנזק הינה ע"ס 4,685 ₪ ונזק ירידת הערך הינו בשיעור 852 ש"ח. צורפה, בין היתר, גם חשבונית תיקון רלוונטית. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 2 שילמה לתובעת, בטרם הגשת התביעה המשפטית, סכום פיצוי בלתי שנוי במחלוקת ע"ס 4,382 ₪ ולכתב התביעה צורף מכתבה של הנתבעת 2 שבו פורטו תשלום זה וסיבתו. יצוין כי לא ברור מכתב התביעה כיצד חושב סכום התביעה לסך עגול של 3,000 ₪ דווקא, כאשר סכימת כל רכיבי הנזק המפורטים בסעיף 7 לכתב התביעה מביאה לסכום כולל של 6,135 ₪ (4,685 ₪ נזק ישיר + 852 ₪ ירידת ערך + 400 ₪ שכ"ט שמאי + 198 ₪ השבתת רכב), ואם מפחיתים מסכום כולל זה את הפיצוי הלא שנוי במחלוקת ששולם מתקבל הפרש של 1,753 ש"ח בלבד.

הנתבעים הגישו כתב הגנה משותף. למרות שכתב ההגנה כולל גם הכחשה סטנדרטית של האחריות לקרות התאונה, נראה כי הנתבעים מתמקדים בטענותיהם בו במישור הנזק והשמאות. נטען כי התובעת לא הקטינה הנזק וכי הנתבעים מבקשים שהתובעת תחשוף מסמכים שונים הנוגעים לנזק, ומוסיפים וטוענים הנתבעים כי הסכומים הנקובים בחוות דעת שמאי התובעת גבוהים ואינם משקפים את הנזק הממשי שנגרם לתובעת. יצוין כי לכתב ההגנה לא צורפו ראיות כלשהן, אף לא טופס ההודעה שנמסר לנתבעת 2 ואף לא חלופת ההתכתבויות בין הצדדים בטרם הוגשה התביעה.

מן הדברים הקצרים מאוד שנאמרו ע"י ב"כ שני הצדדים בשני הדיונים שהתקיימו בפניי עולה, כי המחלוקת ממוקדת במישור הנזק בלבד (ב"כ התובעת הודיעה זאת לפרוטוקול הדיון הראשון וב"כ הנתבעים לא הסתייג מההודעה ולמעשה לא התייחס להודעה זו כלל בדבריו), אך לא תוחמו גבולות ותכני המחלוקות בין הצדדים במישור הנזק ושומתו.

בסיכומי התובעת העיקריים נטען כי כל ראיות התביעה צורפו לכתב התביעה, והנתבעים הם שלא הגישו כל ראיה, ולכן התובעת הוכיחה את תביעתה. התובעת מדגישה את העובדה שהנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת, שהינו העד הרלוונטי היחידי בנסיבות. התובעת טוענת כי בנסיבות עבר נטל ההוכחה אל הנתבעים לגבי ניפוח/שיעור הנזק.

בסיכומי הנתבעים מובהר לראשונה במפורש כי גם מבחינת הנתבעים המחלוקת היא במישור הנזק בלבד. נטען למחלוקת במישור ירידת הערך, בשים לב למסמך, שצורף כראיה לראשונה לסיכומי הנתבעים! (מסמך שהופק כנראה ע"י התובעת ושמפרט מס' אירועי עבר). נטען כי היה על התובעת להציג ראיות נוספות (מעבר לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה) נוכח אותו מסמך ומשבחוות הדעת הנ"ל אין התייחסות לקיומן של תאונות קודמות בהן היה מעורב רכב התובעת, לפי אותו מסמך. יתכן שכוונת הנתבעים בסיכומיהם היה לטעון גם טענות נוספות במישור הנזק, אם כי הדברים אינם כה ברורים.

בסיכומי התשובה מטעם התובעת חוזרת התובעת על עמדתה הנ"ל. לא ברור מנוסח סיכומי התשובה אם התובעת מתנגדת לקבילות/להגשת המסמך הנ"ל שצורף לראשונה לסיכומי הנתבעים (מסמך שהתובעת מאשרת את האותנטיות שלו ואף כי היא זו שמסרה אותו לנתבעים), כאשר התובעת טוענת שבכל מקרה אין במסמך זה לשנות ממצב הדברים לשיטתה, ואם רצו הנתבעים לחלוק על שומת התובעת היו צריכים לחקור את שמאי התובעת ו/או להגיש שומה נגדית. לגבי אותו מסמך נטען שאין בו, כשהוא לעצמו, כדי לבטל את רכיב ירידת הערך המגיע. נטען כי התובעת לא הסתירה דבר, בניגוד לנטען ע"י הנתבעים.