תא"מ 54667-07-15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' גלעד ואח'

לפני תביעה לתשלום חוב לספק בסך 41,725 ₪.

התובעת, החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (להלן: "התובעת") התקשרה עם חברת פ.מקס עסקי מזון בע"מ (להלן: "החברה") בהסכם תנאי סחר וקידום מכירות. ע"פ ההסכם קיבלה החברה מהתובעת מענק בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד הנחות עתידיות שיגיעו לחברה בגין סחורה שתרכוש היא בעתיד מן המבקשת על פי תנאי ההסכם (להלן: "המענק").

להבטחת קיום כל תנאי ההסכם בין החברה לנתבעת נחתם שטר חוב שעליו רשומים כעושי השטר הן החברה והן מנהלה באותה העת, הנתבע 1 מר עמית גלעד (להלן: "הנתבע 1"). החברה הפסיקה לרכוש סחורה מן הנתבעת בחודש ספטמבר 2014 ונותרה חייבת לתובעת 35,151 ₪ הן בגין חלק המענק שלא נוצל והן בגין סחורה שרכשה מהתובעת. מאחר שהחוב האמור לא שולם, מילאה התובעת את סכום החוב בשטר החוב שנמסר לה והגישה אותו לביצוע בהוצאה לפועל. לאחר מתן הרשות להתגונן בקשה התובעת להוסיף את מר מרדכי גלעד -נתבע מספר 2 (להלן "הנתבע 2") כנתבע נוסף בתביעה, ולתקן את כתב התביעה, כך שהעילה השטרית תומר בעילה חוזית.

טענות הצדדים

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד במלוא סכום החוב לטענתה יש לחייב את הנתבע 1 במלוא סכום החוב מכוח היותו הבעלים והמנהל של החברה ומכוח ההרשאה שנתן לאביו לחתום בשמו ובשם החברה על ההסכם ועל שטר החוב. התובעת מבקשת לחייב גם את הנתבע 2 במלוא סכום החוב שעה שע"פ גרסת בנו הוא היה הרוח החיה בעסק והוא שחתם על שטר החוב תחת שמו של בנו שלא כדין או ללא הרשאה (ע"פ טענת בנו) או תוך זיוף ומרמה.

הנתבע 1 טוען להגנתו טענת זיוף. לטענתו, מעולם לא ראה את שטר החוב ומעולם לא חתם עליו, כמו כן טען כי לא נטל כל חלק פעיל בניהול המקום וכי מי שניהל בפועל את המקום הוא אביו, הנתבע 2. הנתבע 1 ציין כי אינו יודע אם אביו הוא שחתם על שטר החוב או שמא היה זה בכלל נציג התובעת . הנתבע 2 טען גם הוא כי בנו לא חתם על שטר החוב וטען עוד כי לא זייף את חתימת בנו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בעיקרה.

אין חולק כי החברה חייבת לתובעת את הכספים אותם היא דורשת, והנתבע 1 הודה בכך בבקשת הרשות להתגונן.

ש.על החוב עצמו יש לך משהו להגיד?

ת.החברה כן, הזמינה סחורה מקוקה קולה וחייבת למשיבה את סכום השטר. אבל אני לא חתמתי. ואני לא חייב.(עמ' 5 שורה 15)

אלא שלמעט הודאה זו, שיש לציינה לחיוב, גרסת הנתבעים 1 ו-2 הייתה מתחמקת ומוכוונת מטרה, והיא להימנע מאמירה מפורשת כי מי מהם חתם על השטר. זאת, גם במחיר הצגת גרסאות לא הגיוניות וסותרות, כפי שנראה להלן.

הנתבע 1 העיד כך:

ש:אם אגדיר את חלוקת העבודה בינך לבין אביך, אתה התעסקת בכל הניהול של המסעדה, עם איזה ספקים לחתום, ואביך ביצע את ההזמנות?

ת:לא רק אבי, כל מי שהיה. אחרי אישור שלי.