תא"מ 47109-12-15 אלייב ואח' נ' סיטי קליניקס בע"מ

התובעים, חשמלאים במקצועם, התקשרו עם הנתבעת בהסכם קבלני לאספקת עבודות חשמל והרכבת גופי תאורה ב-11 קליניקות שהקימה הנתבעת בקומות א' ו-ב' של מגדל אלקטרה ברחוב הרכבת 58 בתל אביב, ולטענתם נותרה הנתבעת חייבת להם בתום ביצוע העבודות האמורות סכום של 53,272 ₪, המורכב מהתשלום האחרון שלא שולם, מהפרשי מע"מ, ומעבודה נוספת מעבר להסכם אשר בגינה לא תוגמלו. לפיכך הגישו תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת, אשר ניתנה לה רשות להתגונן מפני התביעה בהסכמת הצדדים, עומדת על כך שהתובעים הפרו את תנאי ההסכם בכל הקשור לניקיון אתר העבודה, לרכישת ביטוח מתאים, ולסיום העבודות במועד, ועל כך שהתגלו ליקויים רבים בעבודות אשר הנתבעת נאלצה לתקנם באמצעות קבלן חשמל חלופי, וזאת לאחר שהתובעים, חרף דרישתה כדין, השתמטו מלתקנם. בשל כל האמור לעיל סברה הנתבעת כי היא זכאית לקזז מהתשלום האחרון הן את הוצאותיה והן את הפיצויים המוסכמים בגין איחור סיום העבודות הקבועים בהסכם, בסך כולל של 133,661 ₪.

לאלתר ייאמר - בתיק זה נמצאו כיסים רבים של חלל התנהגותי בין הרטוריקה המשפטית לבין עדויות הצדדים. בעיקר בלט המרחק בין אצטלת המקצוענות וההליכה בגדולות אורבניות בה התהדר הייצוג המשפטי של הנתבעת, לבין התנהלותה הקרתנית כפי שהשתקפה בחומר הראיות. כדי טבילת זרת בלבד במים רדודים אלה אפנה לפתיחת נאום הסיכום של ב"כ הנתבעת בה הכריז: "ההסכם בין הצדדים הוא מאוד ברור, לא מדובר בבנין ארעי אלא במגדלי אלקטרה, בנין מאוד מסודר, יש מפקח, יש מנהל פרויקט ויש מנהל קומה, כל אלה נועדו ליצור רצף של עבודות והשתלשלות עניינים סדירה באתר. באתר הספציפי עבדו למעלה מ60 אנשי מקצוע, אף אדם לא הגיש תביעה כנגד סיטיקלינקיס, כל חברה קבלה תמורה בהתאם לעבודות", ובהמשך: "לא מדובר בדירת צריף אלא בבנייני אלקטרה", כל זאת אל מול עדות נציג הנתבעת לפיה (עמ' 17, שורה 28): " היו ששים שבעים בעלי מקצוע, אתה חושב שאנחנו הקפדנו על זה? היה שם בלאגן גדול.". על מידת בהירותו של ההסכם והיקף הפיקוח המקצועי הרלוונטי אעמוד בהמשך.

ההסכם בין הצדדים:

נראה כי הרכיב החוזי היחיד שנמצאה לו הלימה מושלמת גם בעדויות הצדדים הוא בדבר התמורה אשר הובטחה לתובעים בעבור עבודותיהם העומדת על סך של 168,000 ₪. אין הצדדים חלוקים גם על כך שהתשלום האחרון על פי ההסכם בסך 34,000 ₪ לא שולם לתובעים. דא עקא שעניין התחייבויותיהם של התובעים על פי ההסכם הוקהה הן מתוכו, בהתחשב באשר יפורט להלן, והן בעדויות הצדדים בצוותא חדא. ההסכם נוסח על ידי הנתבעת ונציגה העיד לגביו כך: "זה חוזה שאנחנו מחתימים את כל הקבלנים שעובדים איתנו, הוא בא למצות מכלול של דברים, כמו למשל משרדים קליניקות דירות וכו', הכוונה לפוזיציה, זה הסכם כללי שמדגיש את כל הדברים האלה." לא ייפלא אפוא כי בהסכם מצוינות למשל "דירות" במקום קליניקות, אך עדיין רחוק ממני פתרון הסתירה בין סעיף 6ב להסכם לפיו העבודות יבוצעו בקומה 2 של הבניין, וכנקוב גם בנספח ג' לו, כאשר הצדדים אינם חולקים על כך שהעבודות בוצעו לבסוף ב-9 קליניקות שבקומה א', וב-2 קליניקות בלבד שבקומה ב'.

נספח ג' להסכם המפרט את שלבי התשלומים מתאר חלק מהעבודות באופן שאינו תואם לכאורה את מהותן, שהרי אם בעבודות חשמל עסקינן, מדוע שלב ב' להן קרוי :"גמר קירות גבס לחצי קומה מלאה", ושלב ד' אוחז בהגדרה "לאחר צבע". זאת ועוד, על פי סעיף 2 להסכם מצורפים לו 4 נספחים ובהם נספח א' פרוט העבודות והחומרים, ונספח ד' לוח זמנים לשלבי ביצוע, [וראו גם סעיף 4א' להסכם המדבר על "התכניות המצורפות"] ברם שני הצדדים הציגו רק את נספח ג' המפרט לוח התשלומים, ונמנעו מלהציג מפרטים ותכניות עבודה, כאשר לעניין זה העיד נציג הנתבעת בעמימות: "סוכם איתם שהם עובדים מול מנהל הפרויקט והם צריכים לעשות עבודות חשמל בקומות ראשונה ושניה". באותו נספח ג' כלולות גם הוראות כלליות לעניין "מהנדס" שיאשר את שלבי העבודות, אך הצדדים לא מילאו את שם המהנדס. לא בכדי העיד גם נציג הנתבעת: "רוב ההתקשרות היתה בעל-פה, ואני לא הייתי קשור אליהם, היה את רפי דדוש שהיה מנהל העבודה".

ממכלול הנסיבות המפורט לעיל, ומקריאת לשון ההסכם על כל סעיפיו, עולה אפוא הרושם כי המדובר בהסכם לביצוע עבודות קבלניות בהיקף גדול, אשר במרושל או במכוון, הולבש על ידי הנתבעת על מידותיו של פרויקט קבלני קטן לביצוע עבודות חשמל באופן חסר המקשה על זיהוי חלק מאיבריה של ההתקשרות, ועל אופן הגשמתם, ולפיכך ההכרעה בפלוגתאות העובדתיות בין הצדדים תלויה גם במשקל עדויותיהם, ובפשר מסמכים חיצוניים לו.

משקל העדויות מטעם הצדדים:

מטעם התובעים העידו שני התובעים. המצהיר הנוסף לא התייצב לדיון על מנת לעמוד לחקירה נגדית. בעדותו של התובע 2 ניכרה לפרקים מבוכה, והוא מילא פיו מים אל מול שאלה אחת או שתיים, ברם לאחר צפייה במכלול התנהגותו על דוכן העדים ושמיעת כל תשובותיו, באתי לידי הכרה כי המדובר במי שאומנותו בחשמל ולא בפיענוח מסמכים משפטיים ולפיכך התקשה להשיב באופן עקבי וברור לעניין ניסוח ההסכם או ניסוח כתב התביעה, ובפרט כאשר הועמד בפני חקירה צולבת. לפיכך יש לפלג עדותו מבחינת חשיבותה ומשקלה בין החלקים העוסקים בכך, לבין חלקים אחרים הנוגעים לביצוע העבודות עצמן בגדרם העיד בשטף ולעיתים אף סיפק מידע שאיננו מסייע לתובעים. התובע מס' 1 העיד באופן ישיר, בוטה וגלוי, אשר השרה על עדותו רושם לכיד, עקבי, ואמין.

לעומתם, בחלקים רבים מעדותו של נציג הנתבעת, מר אייל ויטל אלמוג (להלן: "אלמוג") הזדמזמה ההכרזה: "לא תתפוס אותי, לא תתפוס אותי" (מתוך האלבום "זרעי קיץ", מאת מאיר אריאל, 1993). כך כאשר נשאל אלמוג האם הוא יכול להראות את עותק המקור של ההסכם, השיב בלאקוניות "זה ההסכם". כאשר נשאל על תפקידו אצל הנתבעת, ובאיזה כובע חתם על ההסכם בשמה, הרחיק עדותו והתעקש על ההגדרה: "אחד העובדים של החברה", זאת כאשר על ההסכם שנוסח על ידי הנתבעת הוא חתום כ"מנהלה", ובחקירתו הנגדית בדיון בבקשת הרשות להתגונן הודה "אני סך הכל מנהל את החברה" (עמ' 3, שורות 4-5 לפרוטוקול מיום 18.5.16). באותה חקירה דאז גם עמד על כך שעוד בטרם מכתב התשובה לב"כ התובעים: "כתבנו להם די הרבה מכתבים ובקשנו מהם לסיים את העבודה ולבוא עם מנהל העבודה שלכם מר רפאל דדוש" וכי המכתבים: "מופיעים במערכת", (עמ' 2, שורות 28-31), בעוד שבחקירתו הנגדית מיום 22.2.17 הפך עורו, העיד כי מר דדוש היה מנהל העבודה דווקא מטעם הנתבעת, והודה שאינו יכול להציג פניה מוקדמת בכתב לתובעים. לא מן המותר להאיר גם את אותה פינה אפלה בתצהיר העדות הראשית של אלמוג בה הצהיר כי "מר דדוש היה ועודנו עובד החברה" (סעיף 23) אל מול תשובותיו בחקירה הנגדית (עמ' 16) כהאי לישנא:

"ש.רפי דדוש עובד בחברה?