תא"מ 35888-08-17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עשור

הצדדים התקשרו בחוזה ביטוח, ועל בסיס חוזה זה, בין היתר, ניהלו התדיינות במסגרת תובענה אחרת בבית משפט זה (ת"א (שלום, ת"א) 44314-03-10 גז נ' עשור (פס"ד פורסם במאגרים המשפטיים; 09.04.2017)).

התובענה שם נדחתה (פסק דינו של כבוד השופט הבכיר אלי ספיר). המשיבה נשאה בהוצאות לשם ניהול ההליך, ומשכך דרשה מהמבקש תשלום בגין השתתפות עצמית. ביום 19.04.2017 נשלח למבקש מכתב דרישה ע"ס 6,000 ₪ לרחוב יהודה הלוי באשקלון.

משהדרישה לא נענתה העבירה המשיבה את הטיפול לב"כ, וזה שלח מכתב נוסף למבקש ביום 18.06.2017 לאותו מען. במסגרת מכתב זה נדרש המבקש לשאת בתשלום של 6,208 ₪ (קרן החוב והוצאות, לרבות הוצאות הוצאת המכתב השני).

משגם מכתב זה לא נענה – הוגשה תובענה זו ע"ס 6,011 ₪ ביום 15.08.2017.

ביום 21.11.2017 הגיש המבקש את בקשתו דלעיל, במסגרתה הודיע על רצונות להפקיד את הסכום ולהורות על סיום הדיון בתובענה. בהחלטתי מיום 27.11.2017 הוריתי למשיבה להשיב לאמור בבקשה תוך התייחסות לאמור בבקשה כאילו הייתה הודעה לפי תקנות 504 ו-505 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). תשובה לא הוגשה ובהחלטתי מיום 18.12.2017 הוריתי למבקש להעביר הרשאה לחיוב חשבון לפיה יופקד הסך של 6,011 ₪ בקופת בית המשפט כרצונו של המבקש.

באותו יום השיבה המשיבה לבקשת המבקש והודיעה, כי המבקש מודה למעשה כי קיבל את ההתראה כבר בחודש יולי 2017 ויצר קשר עם ב"כ המבקשת, ואולם זו לא אפשרה לו לשלם את סכום הקרן בלבד.

המשיבה סבורה, כי מלוא סכום התביעה נכון להיום עומד ע"ס 7,615 ₪ (קרן החוב, אגרה, הוצאות המצאת כתב התביעה ושכ"ט עו"ד). עוד טענה המשיבה, כי שלחה את מכתבי ההתראה לכתובת שנמסרה לה בזמנו וזוהי הכתובת שנרשמה בפוליסה. המבקש לא הוכיח, כי לא גר במען זה, ומשכך על המבקש לשאת בסכום זה לשם סילוק דרישות המשיבה ממנו.

כאמור, המבקש הפקיד בקופת בית המשפט סך של 6,011 ₪. חרף טיעוניה שלעיל, השאירה המשיבה את ההכרעה בהוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, אם כי ציינה, כי המבקש מודה למעשה בחוב גבוה יותר (6,612 ₪), ויש להתחשב גם בכך.

המבקש ציין בבקשתו, כי כאשר יצר קשר עם המשיבה בחודש יולי 2017 נדרש לשלם 1,000 ₪ נוספים משום העברת הטיפול בחוב לטיפול משפטי. המבקש תמך טענתו זו בתצהיר.