ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 02.07.2015, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 84-501-65, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 31-383-72, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועדים נוספים מטעם הצדדים.

4.בתום הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם הדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה קוהרנטית, סדורה, ואשר נתמכה בידי שני הנוסעים שישבו באוטובוס בעת התאונה, על פני גרסאות נהגת הפרטית והעד מטעמה, שהיו מהוססות, מתפתחות ובלתי מהימנות עליי.

שני העדים הנוספים מטעם הנתבעת, אשר בעת התאונה נסעו באוטובוס, כאשר שניהם ישבו במקומות שונים באוטובוס, ומכאן שנראה כי אין ביניהם היכרות מוקדמת, העידו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי אמנם הם לא ראו את רגע המגע בין האוטובוס לפרטית, אולם הם יכולים לומר באופן נחרץ למדי כי האוטובוס נסע ישר, לא סטה מנתיבו, וזאת על בסיס קשר העין שהיה להם עם גבולות נתיב הנסיעה.