תא"מ 28895-03-15 מנורה חברה לבטוח בע"מ נ' פז ואח'

 לפני תביעת שיבוב על סך 28,344 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקים שנגרמו לרכב המבוטח עקב תאונה מיום 30/04/14.

אין חולק כי הרכב המבוטח, מסוג סיטרואן (להלן: "הרכב הראשון") נפגע מאחור ע"י רכב הנתבע 1, מסוג הונדה סיוויק (להלן: "הרכב השני"). כן אין חולק כי לאחר התאונה נעצרו במקום ארבעה רכבים: הרכב הראשון, הרכב השני, אחריו רכב שלישי בו נהגה נהגת (להלן: "צד ג'") ואחריו רכב הנתבע 2 מסוג יונדאי אקסנט (להלן: "הרכב הרביעי"). הנתבעת 3 הינה מבטחת הרכב הרביעי.

כן אין חולק כי סמוך לאחר התאונה נסעה צד ג' ממקום התאונה מבלי להחליף פרטים עם הנהגים האחרים.

יצוין כי הנתבע 1 הגיש כנגד הנתבעים 2 ו – 3 תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה וזאת במסגרת תיק 69373-03-16. הצדדים הסכימו כי כל הכרעה שתינתן בהליך שבפני תחייב גם במסגרת ההליך הנוסף שפרטיו לעיל.

בדיון שנערך בפני שמעתי את עדות הנהג ברכב התובעת וכן את עדות הנתבעים 1 ו – 2.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, אני קובעת כי הנתבע 1 אחראי להתרחשות התאונה ולנזקי רכב התובעת. להלן נימוקי:

1.הנהג ברכב התובעת ציין בטופס ההודעה על מקרה הביטוח מטעמו (ת/1) כי כאשר האט את מהירות נסיעתו בהתאם לתנועה שלפניו, פגע בו הרכב השני מאחור. כן ציין כי רכב נוסף פגע ברכב השני ואחריו כנראה רכב רביעי. בחקירתו ציין כי קיבל מכה חזקה מאחור, כי לא שמע עוד מכות וכי הוא הניח כי גם הרכב הרביעי היה מעורב בתאונה משום שעצר. הוא שב והצהיר כי לפני שקיבל את המכה ברכבו לא שמע התרחשות אחרת. מכאן כי הנהג ברכב התובעת העיד על מכה אחת ששמע וקיבל, מכה חזקה, וגרסתו באשר למעורבות הרכבים הנוספים, לבד מהרכב השני שפגע בו, נסמכה על כך שהם נוכחו במקום ונעצרו. הוא אישר כי החליף פרטים רק עם הנהג השני. הוא צירף תמונה שצילם במקום התאונה המעידה על מכה חזקה לרכבו, מאחור.

2.הנהג ברכב התובעת צילם במקום התאונה רק את רכב הנתבע 1, הרכב השני (ראה ת/3), המעיד על מכה חזקה שגרמה לנזק משמעותי בחלקו הקדמי של הרכב השני. לעומת זאת, בעין בלתי מקצועית, לא ניתן להבחין בנזק או בנזק הנראה לעין, בחלקו האחורי של הרכב השני. בוודאי לא נזק כזה שיהיה בו כדי להתיישב עם הצהרת הנתבע 1 כי קיבל מכה חזקה מאחור, אשר גרמה להדיפתו על רכב התובעת ואף לפתיחת כריות האוויר ברכבו.

לכך יש להוסיף את העובדה שגם הנהג ברכב התובעת וגם הנתבע 2 הצהירו כי לא הבחינו בנזק לחלקו האחורי של רכב הנתבע 1.

3.גרסת הנתבע 1 באשר לאופן התרחשות התאונה הועברה בכתב רק במענה לכתב התביעה (ראה נ/1), שהוגש כשנה לאחר התרחשות התאונה. בעוד הנתבע 1 ציין בו כי רכבו קיבל "פגיעה חזקה מאחור" מרכב צד ג', הרי בעדותו בפני הצהיר "בעקבות המכה הקטנה שקיבלתי מאחור נהדפתי לרכב שלפני".

4.בחוות דעת השמאי מטעם הנתבע 1 (נ/4), שהוגשה לבקשת בית המשפט, צוינו נזקים בחלקו האחורי של הרכב השני בעלות 3,300 ₪ בלבד, אל מול נזקים בסך 10,988 ₪ לחלקו הקדמי (באופן שהוביל להכרזת הרכב כאובדן מוחלט). אין באמור כדי לקבוע כי לעולם השוואת עלויות תיקון הנזקים בין מוקדי הרכב השונים תעיד על עוצמת הפגיעה או מקור האחריות, אלא שבמקרה דנן, בשים לב לכך שלא ניתן להבחין בנזק נראה לעין בחלקו האחורי של הרכב השני (בניגוד למתואר ע"י הנתבע 1 כאילו קיבל מכה חזקה שגרמה להדיפתו לרכב התובעת), בשים לב לאומדן עלות תיקון הנזקים ע"י שמאי מטעם הנתבע 1 עצמו ובשים לב לעדות נהג רכב התובעת, מסתבר בעיני כי הנתבע 1 פגע ברכב התובעת, מבלי שנפגע קודם לכן ע"י רכב צד ג' ונהדף לרכב התובעת.