תא"מ 26814-12-13 הראל חברה לביטוח נ' דדון ואח'

לפניי תביעה כספית מיום 12.12.13 ע"ס 16,461 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 24.1.13. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 12.1.15 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. הישיבה הוקלטה כך שתמלול ההקלטה (מילה במילה) מהווה את פרוטוקול הישיבה. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם (סיכומי התשובה מטעם התובעת הוגשו ביום 5.3.15).

לאחר עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים, באתי למסקנה לפיה המחלוקת היחידה שנותרה להכרעתי בסופו של יום היא בשאלה האם הנתבעת 2 פטורה ממתן כיסוי ביטוחי עפ"י פוליסת הביטוח שהוציאה לרכב המזיק, בשים לב לטענות הנתבעת 2 בדבר העברת השימוש ברכב המזיק ע"י מבוטחה (עו"ד אמרני ערן) לאדם אחר (מר רפי ארז), מתוך כוונה למכור הרכב לאותו אדם אחר, כאשר אותו אדם אחר התחייב עפ"י הטענה לבטח את הרכב בביטוח נפרד וכאשר בסופו של דבר עסקת המכר לא יצאה לפועל וכאשר הדברים הללו כולם לא הובאו לידיעת הנתבעת 2 בזמן אמת וממילא היא לא נתנה הסכמתה לדברים (להלן – "טענת היעדר הכיסוי הביטוחי").

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ביחס לטענת היעדר הכיסוי הביטוחי אל מול התשתית הראייתית שהוצגה, באתי למסקנה שדין הטענה להידחות ושלכן דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2.

ראשית יצוין, כי נטל הוכחת טענת היעדר הכיסוי הביטוחי מוטל על הנתבעת 2 הטוענת טענה זו, וזאת לאור טיב הטענה ולאור העובדה שמדובר בטענה חשובה לעמדתה כמו גם לאור כך שהראיות להוכחת הטענה מצויות ולמצער אמורות להיות מצויות בידי הנתבעת 2. בנטל זה לא עמדה הנתבעת 2.

התשתית הראייתית שהוצגה לא מבססת את טענת היעדר הכיסוי הביטוחי. לא העידו בפניי הגורמים הרלוונטיים, ביניהם המבוטח של הנתבעת 2, אותו אדם שהתקשר עפ"י הטענה עם המבוטח, החוקר הפרטי שחקר את המבוטח, סוכן הביטוח, גורם כלשהו מטעם הנתבעת 2, וגם לא הנתבע 1 (שהתביעה נגדו נמחקה מחוסר מעש בפס"ד מיום 16.9.14), שהוא זה שכנראה נהג ברכב המזיק במועד התאונה (לפי עדותו המשכנעת של נהג רכב התובעת). היחיד שהעיד בפניי הוא הנהג ברכב מבוטח התובעת, שאין בידיו מידע מספיק ומלא רלוונטי לטענת היעדר הכיסוי הביטוחי, מה גם שעיקר עדותו נסובה על נסיבות התאונה. עד יחיד זה ידע לספר בעיקר כי הנתבע 1 נהג ברכב ומסר לו את פרטיו לאחר התאונה. העד סיפר כי בשיחת החלפת הפרטים בין השניים לא הועלתה טענה כלשהי לגבי היעדר כיסוי ביטוחי או לגבי היעדר פוליסת ביטוח מהסוג שאותו מעלה הנתבעת 2.

באשר לדו"ח החקירה הפרטית (מוצג נ/2). מסמך זה אמנם התקבל כראיה קבילה, משהתובעת לא התנגדה להגשתו בדיון כמוצג (המסמך אף צורף כנספח לכתב ההגנה) ולכן לא ניתן לקבל את טענת ההתנגדות לקבילות בסיכומי התובעת. אך משקלו בנסיבות נמוך מאוד, בהיות הדו"ח כולו בגדר עדות שמועה, בכל הנוגע ליומרתו להעיד על אמיתות תוכן הדברים המדווחים בדו"ח. ברור לגמרי כי דברים שחוקר פרטי אומר וכותב על מה שמבוטח סיפר לו אינם יכולים לשמש ראיה (ודאי לא ראיה טובה ומספיקה) על אמיתות תוכן הדברים שסופרו. לשם הוכחת אמיתות הדברים הללו חובה להעיד גם את המבוטח עצמו. ובנסיבות ישנן אף גורמים נוספים אחרים, שלא נחקרו ע"י החוקר הפרטי ושהיה מקום להעידם כדי לבסס את טענת היעדר הכיסוי הביטוחי.

בנסיבות העניין, לא מצאתי להידרש לשאלות המשפטיות העקרוניות האם פוליסת ביטוח מופקעת בנסיבות של מכירת רכב מבוטח לאחר או של כוונה למוכרו אגב העברתו לשימוש הנמכר הפוטנציאלי לתקופה מוגבלת במהלך תקופת הביטוח. התשובה לשאלות מעניינות אלו תיוותר למקרה המתאים שבו תוצג תשתית ראייתית מתאימה, וכידוע, כל שאלה משפטית יוצאת מתוך מסד עובדתי, שיש להוכיחו.

בסיכומי הנתבעת 2 הועלו טענות נוספות, בהקשר לטענת היעדר הכיסוי הביטוחי, אך אלו נבלעות לטעמי במסקנתי הכללית הנ"ל. לגבי טענת המשנה לפיה מבוטח הנתבעת 2 מעוניין שלא תופעל פוליסת הביטוח אצל הנתבעת 2, הרי, שמעבר לכך שגם טענה זו לא הוכחה עובדתית כראוי, לטעמי הטענה לא יכולה להועיל לנתבעת 2, משעפ"י סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח יש עילה משפטית ישירה ובלתי מותנית ברצון המבוטח בין הנתבעת 2, כמבטחת הרכב המזיק, לבין הניזוק ובכלל זה מבטחת הניזוק (התובעת).