תא"מ 22884-03-11 סורוקר-אגמון,קניין רוחני נ' לינקי בע"מ ואח'

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") ביום 5.06.13 בהעדר התייצבות.

2.הנתבע טען כי אכן קיבל תחילה זימון לדיון ביום 17.04.13 ואולם בחלוף כשבוע קיבל הודעה על ביטול הדיון. בנסיבות אלו הוא לא הופיע לדיון. הנתבע הוסיף כי בשל מריבה שפרצה בינו לבין אשתו הוא עזב את דירת מגוריו ובהמשך חדלה אשתו מלהעביר לו את המכתבים שנשלחו אליו.

3.בתגובה, גוללה המשיבה (להלן: "התובעת") שורה ארוכה של ניסיונות של הנתבע להימנע מלקיים דיון בתובענה. היא ציינה כי התביעה הוגשה בחודש מרץ 2011 ותחילה עתר הנתבע לסילוק התובענה כנגדו. בקשתו זו נדחתה ביום 25.07.11 וניתנה לו ארכה להגשת כתב הגנה מטעמו. משכתב ההגנה לא הוגש במועד, ניתן ביום 26.07.11 וביום 6.10.11 פסק דין כנגדו וכנגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין הראשון").

4.לטענת התובעת, פסק הדין הראשון נמסר לנתבע ביום 18.10.11 אך הוא התעלם ממנו והיא נאלצה לפתוח נגדו תיק בלשכת ההוצאה לפועל ביום 4.12.11. רק בחלוף 9 חודשים ובעקבות נקיטת הליכי הוצל"פ והטלת עיקולים בחשבון הבנק של הנתבע, הוא ביקש את ביטול פסק הדין הראשון.

5.ביום 4.11.12 הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין הראשון בכפוף לתשלום בסך של 1,500 ₪. הנתבע עתר להפחתת סכום זה ובקשתו נדחתה. ביום 20.12.12 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו. בהמשך לכך נקבע הדיון ליום 5.06.13 ונשלחה הזמנה לצדדים. ביום 24.04.13 נשלחה החלטה על עדכון שעת הדיון ולפיה הדיון שהיה קבוע ליום 5.06.13 שעה 8:00 נדחה לאותו יום בשעה 08.30. גם לדיון זה בחר הנתבע שלא להתייצב וניתן כנגדו פסק דין בהעדר התייצבות (להלן: "פסק הדין השני"). התובעת לא הצליחה לגבות כספים מהנתבע במסגרת תיק ההוצאה לפועל במשך תקופה ארוכה. גבייה ראשונה בוצעה רק ביום 7.07.14, ובו ביום הגיש הנתבע את בקשתו לביטול פסק הדין השני נשוא בקשה זו. התובעת ציינה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח על סך של 12,460 ₪ וכיום היתרה בו עומדת על סך של 20,597 ₪.

6.לטענת התובעת, הנתבע בחר במודע שלא להגיע לדיון תוך זלזול מתמשך בהחלטות בית המשפט וכעת בחלוף מלמעלה משנה ממועד מתן פסק הדין השני ורק לאחר משלוח התראות רבות ונקיטת פעולות בתיק ההוצאה לפועל הוא הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין במסגרתו לא חשף את מלוא התמונה בפני בית המשפט ואף לא דייק בטענותיו. כך למשל טען כי הדיון שנקבע ליום 5.06.13 בוטל כשלמעשה ההחלטה קבעה כי מועד הדיון לאותו יום הוקדם. הנתבע, נטען, הוא משתמט סדרתי הפועל בחוסר תום לב ובנסיבות אלו יש לדחות את בקשתו. התובעת הוסיפה כי ככל שבית המשפט יורה על ביטול פסק הדין, היא מבקשת כי הדבר יותנה בהפקדת מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל.

7.בתשובה טען הנתבע כי אין כל בסיס לטענות כי בכוונתו להשתמט מניהול ההליך. נהפוך הוא, קיום התיק בהוצל"פ רק גורם לו לנזק כלכלי רב. לדבריו, אי התייצבותו לדיון הייתה בתום לב כאשר רק לפני כשבוע הבין שלא היה מדובר בדחיית דיון כי אם בדחיית השעה. הנתבע הוסיף כי קיים סיכוי של ממש כי התביעה כנגדו תדחה. לדבריו, הוא נתבע בהיותו מנהל ובעל מניות של חברה בע"מ (להלן: "הנתבעת") וניצב קושי גדול בפני התובעת להצדיק בנסיבות העניין את הרמת מסך ההתאגדות ולחייבו בחובות הנתבעת.

8.אכן, לזכות הגישה לערכאות נודעת חשיבות מרובה, ואולם אין בזכות זו כדי לאפשר לבעל דין להאריך עוד ועוד את ההליך המשפטי ולדחות לתקופה ארוכה את מועד ההכרעה בסכסוך שבינו לבין הצד שכנגד.

9.במקרה זה מדובר בתביעה שהוגשה בחודש מרץ 2011, היינו לפני כשלוש שנים וחצי. מדובר בתביעה לתשלום שכ"ט בסך של 12,460 ₪ שלטענת התובעת הנתבעים חייבים לה. כתב הגנה הוגש רק ביום 20.12.12 בחלוף שנה וחצי ממועד הגשת כתב התביעה ובחלוף למעלה משנה מעת שניתן פסק דין בהעדר הגנה ונפתח תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבע.